כיסופים 2019

IF Logo ISRAEL

 

כיסופים

 

כנס ירושלים לסופרים, משוררים ומחזאים יהודים

כתיבה, זיכרון וחזון

 שמונים שנה, ומכאן והלאה 1939– 2019  


כנס כיסופים החמישי - יוצא לדרכו ומבקש לבחון את דרכו של העם היהודי שמונים שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה.

הכנס יתקיים במכון ון ליר בירושלים בין:

כ-כ"ג בחשוון תש"ף

 18 – 22 בנובמבר 2019



כנס כיסופים יתקיים בשיתוף פעולה של שלושה גורמים מובילים בתחום התרבות בישראל: מרכז זלמן שזר הפועל ליצירת חיבור בין העבר היהודי לחברה היהודית והישראלית; מכון ואן ליר בירושלים העוסק במחקר בין-תחומי חדשני; ואגודת הסופרים העברים העוסקת בקידום הספרות והשירה העברית.  במהלך הכנס יחולק פרס "מתנאל" היוקרתי לשני יוצרים מבטיחים: אחד הכותב בעברית ואחד הכותב בשפה זרה, ולשנה זו נבחרה השפה הצרפתית.

כנס כיסופים מזמן מפגש בין יוצרים יהודים הכותבים בשפות שונות וחוקרים את המשותף והשונה בין התמודדות עם היותם חלק מהמרקם היהודי, ובין יצירה בעולם גלובלי פוסט מודרני. הקהל הרחב המשתתף בכנס נחשף לעמדות, לערכים ולשאלות יסוד המשקפות את המציאות היהודית המורכבת ברחבי העולם. שאלות של יחסים בין קהילות יהודיות בתפוצות שונות, שאלת הספרות העברית למול ספרות יהודית בשפות אחרות, שאלת המחויבות לידע ולמורשת העבר היהודי נידונה בין הכותבים המובילים הפועלים כיום במרחב היהודי העולמי.

כנס כיסופים, שיתקיים בפעם החמישית בירושלים, הינו הכנס העולמי היחיד, המפגיש סופרים, משוררים, מחזאים ואנשי רוח אשר כותבים בשפות שונות ומייצגים זרמים שונים וצורות מחשבה מגוונות בעולם היהודי.

כנס כיסופים הינו אירוע משמעותי ויחיד מסוגו, והוא ידוע בקרב הכותבים והיוצרים בישראל ובעולם כביטוי לקיומה של ספרות יהודית. ההזדמנות להיכרות, לפגישה וליצירת שיחה בלתי אמצעית בין היוצרים לבין עצמם ובינם לבין הציבור הרחב מהווה מסגרת לדיון מעמיק על שאלות יסוד במשמעות קיומה של תרבות יהודית בת זמננו.

ירושלים, מוקד התהוותה ההיסטורי של התרבות היהודית, מהווה מרחב טבעי לכנס כיסופים. היחס בין המילה הנאמרת לאבן הירושלמית הנוכחת במציאות יוצר דינמיקה מרתקת של שיח בין קודש לחול, בין עבר להווה ובין אנשים הנושאים עימם זיכרונות ונופי ילדות ופעילות שונים. כל אלה מתלכדים לפסיפס עשיר ותוסס של מחשבה ויצירה מקומית ועולמית.

ב1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, השתנו פני העולם היהודי ופני העולם המערבי כולו. יהדות אירופה חרבה והמרכז היהודי עבר לארץ ישראל ולארצות הברית. במהלך ארבע הדורות שחלפו מאז התפתחה תרבות כתיבה ענפה בכל רחבי העולם ובמדינת ישראל אשר מתמודדת עם האפר וההיעדר. הכותבים הם העדים של זמנם והדרכים השונות שבהן כותבים ישראלים וכותבים יהודים מעבר לים יוצרים ומתמודדים עם השואה וזיכרונותיה הנושפים בעורפם, הינן אבני דרך ליצירת תודעה וחזון יהודי עתידי משותף.

כנס כיסופים מאפשר ליוצרים המשפיעים על קהל קוראים וצרכני תרבות להפוך לחלק ממרקם התרבות היהודי העכשווי, ומציב את ישראל ואת ירושלים ככר הפעולה הטבעי להתחדשות תרבות יהודית עולמית. אנו מבקשים להעמיק ולהרחיב את התחומים שבהם יעסוק הכנס ולהביא למודעות רחבה ככל האפשר את פעילותם התרבותית החשובה של הסופרים היהודים בעולם.

בין הסופרים והמשוררים האורחים שהשתתפו בכנסים עד כה (רשימה החלקית): אהרון אפלפלד, יונתן רוזן (ארה"ב) חיים באר, חיים גורי, דוד גרוסמן, דב אלבוים, קלוד לנצמן (צרפת), ברנארד אנרי לוי (צרפת), מריו לוי (לאדינו, תורכית תורכיה)אתגר קרת, אמי בוגנים, רוברט פינסקי (ארה"ב) אלמוג בהר, מירה מגן, צרויה שלו, מאיר שלו, חביבה פדיה, סווטלנה שונברון (רוסיה-ישראל) טוביה ריבנר, ברוך ברנר, אבירמה גולן, קולט פלוז (צרפת), פיליפ דוד (סרביה), אנחלינה מוניץ-הוברמן (מקסיקו) , אסתר דישטרייט (גרמניה) , קרן אלקלעי גוט, איליין פיינשטיין (אנגליה), מילן ריכטר (סלובקיה) , ישראל פנקס, ישראל אלירז, דויד שפירו (ארה"ב), ששון סומך, נעים קטן (בגדד, פריז, מונטראול) א.ב. יהושע, אלן פינקלקראוט (צרפת) , גבריאל ג'וספוביצי (אנגליה) דוד אלבחרי (סרביה) דינה קטן בן ציון, רבקה מרים, מרסל בנאבו (מרוקו -צרפת), מרים אניסימוב (צרפת) אנה שומלו (סרביה-ישראל) , אווה הופמן (פולין-אנגליה ) אגנס הלר (הונגריה-ארה"ב) וינר יוליה (רוסיה- ישראל) זינאטי ולרי (ישראל- צרפת) ,גלי דנה זינגר(רוסיה-ישראל), לינדה זיסקויט (ארה"ב-ישראל) , רחל חלפי , מנחם לורברבוים, אהרון מגד, חיים סבתו, יאנוש קובנאי (הונגריה – ישראל), מרק ויצמן (צרפת) , מיקלוש ואמוש (הונגריה) , הסופרים שיגיעו מחו"ל לכנס הם: לודמילה אוליצקיה (רוסיה), נורמן מנאה (רומניה-ארה"ב) טומיסלב אוסמנלי (מקדוניה), מישל אקהארד (צרפת), ג'ניפר ברבר (ארה"ב), דב בר- קרלר (ישראל - ארה"ב), טאריק גונרזל (טורקיה), גבי גלייכמן (נורבגיה), איבון גרין (אנגליה), גילה לורן (גלינה זלנינה - רוסיה), מרים מוסקונה (מקסיקו), ישין ממט (יוון), מארשה פאלק (ארה"ב), קארי קלמלה (פינלנד), איליה קמינסקי (ארה"ב) וז'יל רוזייה (צרפת), מרים גמבורד (רוסיה-ישראל), סבינה מסג, מירי גלעד, ארז ביטון, שמעון אדף, מיכל גוברין, מייקל קרמר (ארה"ב –ישראל) עמיחי חסון, דיתי רונן, חמוטל בר יוסף, נועה שקארג'י, מירון איזקסון, וועלוועלה טשרנין (יידיש רוסיה-ישראל).


נועם סמל                       חוה פנחס-כהן                             מיכל נקר 

יו"ר הכנס                      מנהלת אמנותית                           מנהלת הפסטיבל



היוצרים המשתתפים בכנס:

אביבית לוי

אביבית לוי

אביבית לוי, ילידת 1972, היא משוררת, מלחינה, פרופסור למדעי המחשב, חברת אגודת הסופרים הישראלית ואקו"ם. היא מפרסמת שירים ומאמרים בביטאוני ספרות ובאנתולוגיות לשירה. היא זכתה בתואר כבוד בתחרות "שירת המדע" 2019. היא חברת ועדת העריכה של כתבי העת הספרותיים: "פסיפס," ו"שבילים," מפיקה שותפה של האירוע השנתי "מילה שלי," המוקדש לשפה בעברית ומנהלת אמנותית של אירוע השירה הים-תיכוני, "שירת הים," המתקיים בנתניה.
בין פרסומיה:
זכות השתיקה (שירים, עקד, 2002).
הולך תמים: מורשתו, חייו ופועלו של הרב יוסף קפאח (יד מהר"י, 2003)
קולות מן התיבה (שירים, עקד, 2006)
פנים באבן (שירים, ספרי עיתון 77, 2013)
סנונית בחורף (שירים, אבן חושן, 2019)
מילים ברורות (אלבום מוזיקה, 2013)

אביבית לוי נשואה ואם לארבעה.
אדיבה גפן

אדיבה גפן

סופרת, מחזאית, אשת תיאטרון ותקשורת
ילידת חיפה. מתגוררת בתל אביב
במהלך השנים שמשה עיתונאית בנושאי תרבות בעיתון "קול הנגב" של קבוצת "ידיעות אחרונות" ובירחון "את". כתבה בעיתון "אריאל" שבהוצאת משרד החוץ. כתבה טור במוסף "ליידי גלובס" וטור אישי "העולם על פי סבתא", המתפרסם בעיתון "להיות הורים" ובאתר האינטרנט nrg.
בין מקימי תיאטרון באר שבע. שמשה דוברת ומנהלת יחסי הציבור של תיאטרון באר שבע. במסגרת תפקידה הקימה את החוג לנוער שוחר תיאטרון ואת אגודת ידידי התיאטרון. במשך עשור היא כיהנה כראש מחלקת הדוברות, יחסי הציבור והפרסום של תיאטרון הבימה, והפיקה את אירועי חגיגות השבעים לתיאטרון. במקביל, כיהנה כאשת השיווק ודוברת עמותת "אל-סם".
ספרה הראשון, "רצח בקריאה ראשונה" בהוצאת זמורה ביתן, המתרחש בתיאטרון באר שבע, שזכה לאהדת קהל הקוראים והמבקרים. עד כה כתבה 22 ספרים מהם ספרי ילדים, ספרי עיון ורומנים. סיפורים פרי עטה התפרסמו באנתולוגיות שונות שיצאו לאור בארץ ובחו"ל. מרצה ומלמדת במוסדות שונים ברחבי הארץ.
המחזה הראשון שכתבה, "אתרוגים", הוצג במסגרת פרויקט "פותחים מסך" למחזאות מקורית בתיאטרון בתיאטרון בית ליסין. מחזה נוסף שכתבה, "חלום קוסטה ריקה" עובד למחזמר והועלה בשנת 2014 במסגרת "חג המחזמר בת-ים" ומוצג עד היום ברחבי הארץ
גפן מכהנת כיו"ר פעיל של מכון גנזים של אגודת הסופרים העבריים בבית אריאלה תל אביב, כיו"ר תיאטרון הידית פרדס חנה, חברת הוועד המנהל של תיאטרון דימונה וחברת ועדת הביקורת של אנסמבל עיתים. משנת 2014 חברת הוועד המנהל אנסמבל המוזיקה "סיסטם עאלי", בת ים.
אלכסנדר איליצ'בסקי

אלכסנדר איליצ'בסקי

Александр Иличевский – родился в 1970 году на краю советской империи в городе Сумгаите, Азербайджан. Вырос и учился в Москве и Подмосковье, закончил Московский Физико-Технический институт по специальности «теоретическая физика». В 1990-х годах учился и работал в Израиле и Калифорнии. В 1999 году вернулся в Москву. Первые публикации – книжные и журнальные относятся к началу 2000-х годов. Писал для различных периодических изданий, работал на Радио Свобода и в еврейском журнале «Лехаим». В 2013 году эмигрировал в Израиль. Сейчас работает физиком в отделении радиотерапии госпиталя Хадасса в Иерусалиме. Автор девяти романов, трех сборников эссе, двух сборников рассказов, четырех книг стихов. Лауреат многих премий, в том числе журналов «Новый мир» (2005) и «Знамя» (2011), премии имени Юрия Казакова за лучший рассказ (2005), премии «Русский Букер» за роман «Матисс» (2007), российской национальной премии «Большая книга» за роман «Перс» (2010), израильской премии имени Юрия Штерна (2015). «Чертеж Ньютона» – новый роман, написанный на материале жизни в Иерусалиме, выходит в свет осенью 2019 года в Москве.
אליעזר פאפו

אליעזר פאפו

דר. אליעזר פאפו הוא מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב, ויושב ראש מרכז משה דוד כהן לתרבות הלדינו באוניברסיטה. 

הוא משמש גם כנשיא "ספרד – חברה ללימודי ספרד" איגוד מקצועי בינלאומי מיוחד ללימודי יהדות ספרד, ועורך ראשי של "איל פרזנטי – כתב עת לחקר יהדות ספרד."

דר. פאפו הוא גם נציג האקדמיה הישראלית ב"מועצת הרשות הלאומית לתרבות הלדינו," וחבר מועצת המנהלים של הרשות.

במחקריו הוא מתרכז  בפולקלור, בפרט בספרות הספרדית (מדוברת וכתובה, רבנית וחילונית).

נכון לעכשיו הוא מכין בחסות "הקרן הלאומית למדע:" מהדורה מוערת של "ילקוט מעם לועז" לספרי שמות, ויקרא, במדבר, עם תעתיק, תרגום לאנגלית והקדמה מחקרית. 

בינואר 2014, ספרו "היתלת לבנך ביום ההוא – פרודיות ספרדיות-יהודיות על ההגדה של פסח" זכה בפרס בן-צבי היוקרתי. 

הוא פרסם כארבעים מאמרים, בשמונה שפות, על היבטים שונים של תרבות וספרות יהודי ספרד, וכן רומנים, אחד בלדינו ושלושה בסרבו-קרואטית.

אלכסנדר מליכוב

אלכסנדר מליכוב

Александр Мелихов (Мейлахс) родился в 1947 году в семье учителя, высланного в Северный Казахстан после заключения в Воркутинском лагере. Увлекался точными науками, был чемпионом области по физике и математике,  призером Всесибирской олимпиады по физике. В 1969 году закончил математико-механический факультет ЛГУ, защитил диссертацию и около двадцати лет работал в области прикладной математики, автор шестидесяти научных публикаций. Первый рассказ опубликовал в 1979 году в журнале «Север». В настоящее время автор двадцати двух книг и более тысячи журнально-газетных публикаций, постоянно возвращающихся к еврейской теме. Наиболее важные книги этого рода «И нет им воздаяния», «Красный Сион», «Биробиджан — земля обетованная». Лауреат многих литературных премий, заместитель главного редактора журнала «Нева». Женат, имеет двух взрослых сыновей. Живет в Петербурге.
אנטלה קאסי

אנטלה קאסי

נשיאת ארגון פן אלבניה ושגרירת שלום. משוררת, סופרת, מתרגמת ומסאית 

היא חיברה ספרים רבים באלבנית ובשפות זרות, והיא אשת רוח ידועה בחיי התרבות של אלבניה. היא היתה חברה ב"ועדת החיפוש" של פאן – ארגון הסופרים הבינלאומי. 

קאסי זכתה בפרסים לאומיים ובינלאומיים לספרות, ועבודותיה תורגמו לשפות שונות. היא כותבת בכתבי עת ובעיתונות היומית באלבניה ומתמקדת בתנועות חברתיות, בנושאי תרבות ופוליטיקה. היא גם הוזמנה לכותבת אורחת לאוניברסיטאות באלבניה ומחוצה לה. 

שירתה תורגמה ופורסמה באנתולוגיות, כתבי עת וביטאוני ספרות במקדונית, סרבית, טורקית, בולגרית, רומנית, איטלקית, גרמנית, צרפתית, אנגלית ועוד. 

היא זכתה בתארים "Universum Dona" ו-"Honorary Academician" המוענקים מטעם "האוניברסיטה הבינלאומית ללימודי שלום." נכון לעכשיו היא עובדת באוניברסיטה הקתולית "The Lady of Good Council" שבעיר טיראנה, בירת אלבניה.

אסתר אורנר

אסתר אורנר

סופרת ישראלית הכותבת צרפתית, ומתרגמת שירה עברית לצרפתית. היא נולדה בשנת 1937 בעיר מגדבורג שבגרמניה להורים יהודים פולנים. בשנת 1950, בת 13, היא עלתה לישראל לבדה, וסיימה כאן לימודי תיכון ואוניברסיטה. בשנים 1963 – 1983 היא חיה בפריז, ומאז בתל אביב. היא נמנית עם מייסדות ועורכות כתב העת "קונטינואום" של אגודת הסופרים כותבי הצרפתית. היא לימדה תרגום באוניברסיטת בר-אילן, עברית לעולים חדשים, והנחתה סדנת כתיבה במכון הצרפתי בתל-אביב. בשנת 2003 הוענק לה תואר אבירות במסדר האמנות והספרות. ספריה שראו אור בעברית: "אוטוביוגרפיה של שום אדם" (הקיבוץ המאוחד); "סוף והמשך" (רסלינג), שניהם בתרגומה של אירית עקרבי; "ביוגרפיה זעירה לחלום" (רסלינג) בתרגומה של מיכל בן נפתלי ו"פיסות קטנות של פרוזה יומיומית" (נהר) בתרגומם של מאיה בז'רנו ואירית עקרבי. לאחרונה פורסמו בכתב העת "גרנטה" שני טקסטים: “דיוקן של נשים בודדות, לפעמים מלֻוות” ו”אנשים כמו שהם”. בשנת 2008 אורנר ערכה אנתולוגיה של טקסטים מאת משוררות ואמניות ישראליות. ספרה האחרון שראה אור בצרפתית הוא: De si petites fêlures (Éd. Caractères, 2016).
ברברה פוגצ'ניק

ברברה פוגצ'ניק

Barbara Pogačnik (1973, Slovenia), poet, translator and literary critic, graduated from Université Catholique de Louvain in Belgium and completed her MA at the Sorbonne in Paris, has published four poetry books: Poplave (Inundations, 2007), V množici izgubljeni papir (Sheets of Paper Lost in the Crowd, 2008), Modrina hiše / The Blue of the House (2013) and Alica v deželi plaščev (Alice in the Land of Coats, 2016), as well as selected poems in Romanian (Funia Luni Iunie), French (Éléments, lieux, animaux), Spanish (Buenas noches, estación) and Croatian. She is also writing short stories and essays. Her poetry in translations has appeared in reviews and anthologies in more than 30 languages, she has participated in more than 60 different literary festivals and manifestations all over the world. She has translated more than 150 authors from French, English, Italian, Serbian, Croatian and Spanish. She has been member of several literary juries, is member of PEN, and is on the board of Slovenian Writers Association. 

גאבור שנטו

גאבור שנטו

יליד בודפשט 1966, הוא סופר, מסאי ותסריטאי הונגרי.
הוא בוגר לימודי משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת Eötvös Loránd, בודפשט, וכמו כן הוא למד לימודי אסתטיקה ולימודי יהדות. בשנת 2003 הוא השתתף בתוכנית הכתיבה הבינלאומית של אוניברסיטת איווה שבארצות הברית. שנטו הוא העורך הראשי של כתב העת היהודי ההונגרי Szombat. כמו כן הוא חוקר ומלמד ספרות יהודית מודרנית.
שנטו פרסם רומנים אחדים, אוספי סיפורים קצרים וספר שירה. הנובלה שלו Mószer יצאה לאור בגרמנית בשנת 1999 ואסופת סיפורים קצרים פרי עטו יצאה לאור ברוסית בשנת 2008. הרומן שלו "חתולי קפקא" יצא לאור בתורכית בשנת 2018, ויצא לאור בצ'כית בשנת 2020.
אחד מסיפוריו הקצרים, 1945 – השיבה הביתה, עובד לסרט שכותרתו 1945, בבימוי הבמאי ההונגרי פרנץ טורוק. הסרט, ששנטו נמנה עם מחברי תסריטו זכה בעשרים פרסים בינלאומיים ונמכר להפצה בארבעים מדינות.
אוסף הסיפורים הקצרים שלו משנת 2017, 1945 וסיפורים אחרים, יצא בקרוב לאור באיטלקית ובסינית. סיפור הנושא, 1945, תורגם לאנגלית, גרמנית, ספרדית, רוסית, הולנדית, סלובקית וסלובנית.
הרומן האחרון פרי עטו שיצא לאור בשנת 2019 הוא "סימפוניה אירופית."
גוון אקרמן

גוון אקרמן

גוון אקרמן, היא מחברת "אלת הקרב," רומן על שתי נשים משני קצוות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מחברת סיפורים קצרים עטורת פרסים, משוררת, מתרגמת ועיתונאית ותיקה בתחומי הכלכלה, הטכנולוגיה, גיאופוליטיקה וכל מה שביניהם. היא גם מורה לצ'יגונג ולעיתונות המקווה יום אחד לשלב מדיטציה עם כתיבה יוצרת ולהנחות סדנאות שיעזרו להתגבר על מחסומי כתיבה וטראומת החלמה. אקרמן היא ילידת ארה"ב שחיה ועובדת רוב חייה בישראל, כותבת עכשיו את ספרה השני המבקש להחיות היסטוריה עתיקה באמצעות סיפור מלכה כנענית.
גונדולה שיפר

גונדולה שיפר

נולדה ב־1980 וחיה בקלן כמשוררת ומתרגמת ספרותית. היא למדה ספרות כללית והשוואתית ושפה וספרות עברית במינכן ובירושלים. ב-2010 השלימה את הדוקטורט שלה על הפואטיקה של תהילים. הספר האחרון שלה הוא ״תרצה אתר ‒ כשהכל נוגע. ביוגרפיה של המשוררת במסות ובתרגומים״ (edition karo 2019). היא זכתה בין היתר במלגה הראשונה למתרגמים בתחילת דרכם מקרן האומנות אן.אר.וו עבור עבודתה על תרגום הרומן ״אבדות״ מאת לאה גולדברג (הוצאת ארקו, 2016). לאחרונה זכתה במלגת איגוד המתרגמים הגרמני על מנת לעבוד על האנתולוגיה ״שירה עברית בגרמניה״ (בעריכת אדריאן קאסניץ' וגונדולה שיפר, הוצאת פאראזיטנפרסה, 2019).

היא כותבת שירה בגרמנית ובעברית ומתרגמת את שיריה בעצמה לגרמנית. ב-2017 התפרסם ספר השירה שלה ״ירושלים-קלן. דרום על פני ספרי״ (הוצאת גרוסוואן). נוסף על כך, שיריה התפרסמו באנתולוגיות וכתבי עת שונות. שיריה בתרגומו של ירדן בן־צור ראו אור בישראל בעיתונות ״ידיעות אחרונות״ ו״הארץ״. באוקטובר הקרוב ייצא לאור ספר השירה הדו־לשוני בעברית ובגרמנית ״בין השורות״ (הוצאת פסז׳ן, וינה), עם מבחר שיריה ליד שירי שלוש משוררות ישראליות וגרמניות אחרות.
גלעד מאירי

גלעד מאירי

ד"ר גלעד מאירי (ירושלים, 1965) הוא משורר ועורך. מנהל מייסד (עם קבוצת כתובת, 2002) של מקום לשירה. מנהל ומייסד שותף של בית הספר לאמנויות המילה, מטר על מטר, פסטיבל ירושלים לשירה ומעורכי ומייסדי כתבי העת כתובת (2009–2012) וננופואטיקה (מ-2013). פרסם 12 ספרים ובהם ששה ספרי שירה, ספר סיפורים קצרים, שלוש אנתולוגיות שירה בנושאי כדורגל, תפילה ומחאה חברתית (השתיים האחרונות כעורך שותף) וספר מחקר על שירת דוד אבידן המבוסס על עבודת הדוקטורט. שיריו תורגמו לאנתולוגיות ולכתבי עת במספר שפות ובהן אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, ערבית וטורקית. זכה במספר פרסים ומענקים ספרותיים ובהם: פרס ירושלים לספרות יפה ע"ש זבולון המר עבור כ"י של פגני אורגני (תחרות בעילום שם של אגף התרבות של עיריית ירושלים, 2001), פרס ראש-הממשלה (2008) ופרס אקו"ם עבר כ"י של שחרור בתנאים מגבילים (2012).
דורית זילברמן

דורית זילברמן

יש לי שני עטים – באחד אני כותבת ספרים ובשני כתבי טענות והגנה בתחום דיני המשפחה, כעורכת דין. אני משתמשת בעט גם כעורכת וכסופרת צללים. בין לבין אני מרצה, מלמדת כתיבה יוצרת, ומרצה במגוון נושאים; מכהנת כס. יושב ראש אגודת הסופרים העברים בישראל מאז 2015 וכיושבת ראש מערכת כתב העת הספרותי "מאזניים".

תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב. עבודת המאסטר: עיונים ביצירת יונה וולך 1984. (המחקר והספר הראשון על וולך).

קיבלתי את תואר הדוקטור בשנת 1990 מאוניברסיטת בר אילן בנושא: "האני היהודי החצוי ביצירות א.ב. יהושע ופיליפ רות'".  אחדים מספרי עוסקים בחיפוש אחר הזהות היהודית, אחדים – אחר הזהות הנשית ומנסים לברר את המושג אימהות. ספרי עובד לסרט בשם "טהארה"; השתתפתי בכמה כנסים בינלאומיים והרציתי על יצירתי. ספריי תורגמו לשפות אחדות כמו אנגלית צרפתית ערבית הינדית סרבית ורומנית.

קיבלתי מלגות ופרסים ספרותיים ובהם: קרן תל אביב לאמנות, קרן דוב סדן, קרן זיכרון לתרבות יהודית בניו יורק; הקרן לעידוד סרטי איכות. פרס קוגל, פרס ראש הממשלה לשנת 2017.

פרסמתי 19 ספרים בעיקר רומנים ויש לי 3 ילדים, הם פאר היצירה שלי, תום דין ואביגייל.

דינה קטן בן ציון

דינה קטן בן ציון

ד"ר דינה קטן בן-ציון  היא משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות.

בעלת תואר ראשון באנגלית ובספרות עברית (1967) ותואר שני בהיסטוריה (1987), שניהם מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שלישי בספרות משווה מאוניברסיטת בר-אילן (2011).

פרסמה 7 ספרי שירה,  3 ספרי עיון  וספר אוטוביוגרפי. תרגמה יצירות של חשובי הסופרים והמשוררים שכתבו בסרבית/קרואטית לאחר מלחמת העולם השנייה.  בין תרגומיה ספרים מפרי עטם של איווֹ אַנְדְריץ', דנילוֹ קישׁ, אלכסנדר טישְׁמָה, דָוִיד אַלְבָּחַרִי, פיליפּ דָוִיד, מילוֹרד פּאביץ', דוּבְּרָבְקָה אוּגְרֶשִׁיץ', גוֹרְדַנָה קוּאִיץ', וַסְקוֹ פּוֹפָּה, איוָון לאליץ'  ואחרים, וכן יצירות בודדות רבות מספרות ארצות יוגוסלביה לשעבר בשירה, פרוזה ועיון, שפורסמו בבמות ספרותיות שונות.  

על תרגומיה  זכתה בפרס מטעם ארגון פאן הסרבי  (1993)  ובאות הוקרה מטעם אגודת מתרגמי הספרות של סרביה (2011).  פעמיים  זכתה בפרס היצירה לתרגום מטעם שרת התרבות והספורט (ב-1994 וב-2015).

דינה קטן בן-ציון חוקרת ומרצה על המורשת הרעיונית ביצירות סופרים יהודים מארצות יוגוסלביה לשעבר, ובכלל זה על נושאים הקשורים בביטוי הניתן בספרות שנכתבה בסרבית/קרואטית  לזהות היהודית על פניה המשתנים והולכים לאחר השואה ועל יהדות כזהות ותרבות  במסגרת התייחסות חופשית מדת.  

דלפין אורווילר

דלפין אורווילר

Delphine Horvilleur (born 1974) is France's third female rabbi, and (as of 2012) editor-in-Chief of the quarterly Jewish magazine Revue de pensée(s) juive(s) Tenou'a. She leads a congregation in Paris, and is currently co-leading the Liberal Jewish Movement of France, a Jewish liberal cultural and religious association affiliated to the World Union for Progressive Judaism, which she joined in 2008. In 2013 her book "En tenue d’Eve. Féminin, Pudeur et Judaïsme" ("In a Birthday Suit: Feminism, Modesty and Judaism"), which discusses the representation of nudity and modesty in the Bible, was published.
She was born and raised in Nancy, but moved to Jerusalem at the age of 17 and studied life sciences at the Hebrew University. Five years later, she came back to Paris and worked as a journalist. She studied with well-known Jewish scholars, such as the French philosopher Marc-Alain Ouaknin and ex-Chief Rabbi Gilles Bernheim, and eventually moved to New York and studied at Drisha Yeshiva. She was ordained at the Hebrew Union College-Jewish Institute of Religion in New York in 2008, and later returned to France. In 2016, Najat Vallaud-Belkacem awarded her a special commendation.
דנה כספי

דנה כספי

דנה כספי נולדה וגדלה בירושלים. למדה אמנות ואנימציה באקדמיה "בצלאל". בשנת 1990 החלה ללמוד נורווגית באוניברסיטת אוסלו, ולאחר מכן השלימה תואר שני בלימודים קלטיים וסקנדינביים (כולל שלוש השפות נורווגית, דנית ושוודית) באוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד, ממנה גם קיבלה תואר דוקטור בספרות סקנדינבית בשנת 2000. השתלמה בספרות נורווגית באוניברסיטת טְרוֹמְסֶה (Tromsø) שבצפון נורווגיה. משנת 1996 מתרגמת ספרות יפה מהשפות הסקנדינביות – דנית, נורווגית ושוודית, ולאחרונה גם מאיסלנדית. מקדישה את כל זמנה לתרגום, וכותבת מדי פעם מאמרים בנושאים הקשורים לתחומי ההתמחות שלה.

בין הסופרים העכשוויים שכספי תרגמה ניתן למצוא את פטר הוג, פֶּר פֶּטֶרסון, לארס סוֹבִּי כּריסטנסן, רוי יקובּסן, פֶּר אוּלוּב אֶנקוויסט, ביארנה רוֹיטֶר, שֶל אַסקילְדסֶן ויוּ נסבו. תרגמה את טרילוגיית "קריסטין לַוורַנְסדַטֶר" מאת הסופרת הנורווגית זוכת פרס נובל, סיגריד אוּנְדְסֶט. במקביל היא מתרגמת גם ספרי ילדים, ביניהם תרגומים חדשים לספריה של אסטריד לינדגרן כגון "בילבי גרב-ברך", "מדיקן" ו"קרלסון על הגג" ולסיפורי משפחת המומינים מאת טוּבֶה ינסון, שכתבה גם את "ספר הקיץ" – ספרה הראשון למבוגרים שראה אור בעברית. בימים אלה שוקדת בין השאר על תרגום ששת הכרכים של הרומן מעורר המחלוקת "המאבק שלי" מאת הסופר הנורווגי קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוֹרְד.
בשנת 2002 זכתה בפרס שר התרבות, המדע והספורט על תרגום הספר "אחים בדם" מאת אינגְוַור אַמבְּיורנסֶן, ובשנת 2011 בפרס למתרגמים משפה מיוחדת (במסגרת פרסי שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית) על תרגום הספר "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת שֶל אסקילדסן. כמו כן זכתה בפרס NORLA (Norwegian Literature Abroad) מטעם משרד החוץ הנורווגי בשנת 2013 ושנה לאחר מכן בעיטור אנדרסן על תרגום הספר "משפחת המומינים - חורף קסום" מאת טובה ינסון. בשנת 2016 זכתה בפרס רמת-גן למצוינות ספרותית על תרגום ספרו של דאג סולסטד "רומן 11, ספר 18" מנורווגית.
דפנה שרייבר

דפנה שרייבר

דפנה שרייבר, מנהלת תחום תרבות ומחשבה יהודית במכון ון ליר בירושלים.
דוקטורנטית בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה מתמקדת בקשרים שבין אמונות, ערכים ופוליטיקה חסידית בחסידות גור בהנהגתו של רבי ישראל אלטר, האדמו"ר הרביעי לבית גור, מקום המדינה ועד לשנת 1977.
למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון בחוג להיסטוריה כללית ובחוג למדעי המדינה, ולתואר שני בחוג למחשבת ישראל.
את עבודת הגמר בחוג למחשבת ישראל כתבה על אברהם מרדכי אלתר, בעל ה"אמרי אמת", האדמו"ר השלישי לבית גור. בשנת תשע"ד זכתה בפרס אריה לובין לחקר מדעי היהדות.
דיתי רונן

דיתי רונן

דיתי רונן היא משוררת, עורכת ומתרגמת שירה.

פרסמה תשעה ספרי שירה, ארבעה בעברית וחמישה בשפות אחרות. שירתה מתורגמת לשפות רבות ומתפרסמת באנתולוגיות ובאתרי שירה במקומות שונים בעולם. דיתי רונן זכתה בשלושה פרסים בינלאומיים, בשני פרסים לאומיים ובמספר אותות כבוד, הזמנות אירוח ומלגות והיא מוזמנת להופיע עם שיריה בפסטיבלים, באקדמיות ובמסגרות אחרות בישראל וברחבי העולם.

לצד עבודתה הספרותית, ד"ר דיתי רונן היא חוקרת, יועצת ומרצה לאמנויות, לתיאטרון ולמדיניות תרבות. לשעבר מרצה באוניברסיטה העברית, מנהלת תחומי מדיניות תרבות, תיאטרון וספרות במשרד התרבות, ומנהלת תחומי תיאטרון וספרות באגף לאמנויות בעיריית תל אביב. 

דיתי רונן נולדה בתל אביב. היא אם לחמישה ומתגוררת בנווה מונוסון. 

ולרי זנאטי

ולרי זנאטי

ולרי זנאטי, ילידת 1970, הגיעה עם משפחתה לישראל בשנת 1983, כאן עברו עליה נעוריה והעברית הפכה לשפתה השנייה. היא מתרגמת לצרפתית את ספרי אהרון אפלפלד מאז שנת 2004. היא גם חיברה כמה ספרים, כגון "יעקב, יעקב," זוכה פרס Inter Book לשנת 2015, שנמכר בצרפת ביותר מ-100,000 עותקים, ועובד לתיאטרון בצרפת ובישראל. רב המכר הבינלאומי שלה, "בקבוק בים עזה," עובד לסרט על ידי תיירי ביניסטי. היא גם תסריטאית העומדת לכתוב, יחד עם שחר מגן, תסריט לסדרה Possessions שתוקרן בערוץ הטלוויזיה Canal+.
ז'ק אטאלי

ז'ק אטאלי

Jacques Attali was born on November 1, 1943. A graduate of Ecole Polytechnique and special advisor to French President François Mitterrand for ten years, he is the founder of four international institutions: Action Against Hunger, Eureka, the European Bank for Reconstruction and Development (EBRD) and Positive Planet. Jacques Attali has written over 1,000 editorials for French magazine L'Express and is the author of 80 books (essays, novels, biographies and plays) that have sold 8 million copies and been translated into 22 languages
Jacques Attali has shone as an author in many different genres. He wrote various Theater plays, and various topic: music, economy, history, sociology and so on.
He recently published successfully at Fayard an History of Alimentation or How to eat is its name
 חוה פנחס-כהן

חוה פנחס-כהן

משוררת, מרצה לספרות ואמנות, מנחה של סדנאות כתיבה לשירה ולפרוזה , וירושלמית. עורכת ספרי שירה וספרי אומנות. בשנת 1989 פנחס-כהן ייסדה וערכה את כתב העת לספרות, אמנות ותרבות יהודית "דימוי", כתב עת בינתחומי העוסק בתרבות היהודית בתפר שבין העולם היהודי והישראלי. מאז 2007 , פנחס-כהן מייסדת ומנהלת אומנותית של "כיסופים" – כנס ירושלים לסופרים ומשוררים יהודיים, שהתקיים ארבע פעמים בבית אבי חי ובמשכנות שאננים. בשנת 2019 מתקיים כנס כיסופים החמישי של סופרים, משוררים ומחזאים יהודים במכון ון ליר בירושלים.
נושא מרכזי במחקרה וכתיבתה של פנחס-כהן, הינו העיסוק בספרות יהודית, בזהותן של ספרויות היהודים לאחר מלחמת העולם השנייה. היא עוסקת בחקר תרבות יהדות הבלקן מאז גירוש ספרד, התפתחותה באזורי הבלקן השונים בשפת הלדינו והיעלמותה בשואה. חוה פנחס כהן מרבה לשוטט ולכתוב בארצות הבלקן: בולגריה, סרביה, מקדוניה וסלובניה, הן מזווית הראיה היהודית והן התרבותית. מאמריה בנושא פורסמו בעיתונים "הארץ", "ישראל היום" ו"מקור ראשון". שיריה תורגמו לאנתולוגיות שונות בשפות אנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, בולגרית, ספרדית, סינית, סרבית-קרואטית, סלובנית, סלובקית, מקדונית, הונגרית, הינדו ותורכית. עד כה פרסמה שנים עשר ספרי שירה; ספר שיחות על שירה ואמנות עם המשורר ישראל אלירז, אסכולה של איש אחד, יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
יהודית רותם

יהודית רותם

יהודית רותם נולדה בבודפשט, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה וכתינוקת הגיעה ביוני 1944, עם הוריה ואחותה, ברכבת שארגן ד"ר קסטנר ז"ל, למחנה הריכוז ברגן-בלזן. אחרי שבעה חודשים במחנה וכשנה במחנה פליטים בשווייץ, הגיעה המשפחה לארץ. היא התחנכה במוסדות חרדיים ונישאה בגיל שמונה עשרה לבעלה אברך הכולל. תוך 12 שנים ילדה תשעה ילדים. שתיים מבנותיה נפטרו בעודן תינוקות. בגיל 38 היא נטשה את החברה החרדית עם שבעת ילדיה, בנה נשאר חרדי. שש בנותיה עוסקות בכתיבה עיתונאית וספרותית, בחינוך, בהיי-טק, באמנות ובתיאטרון.
יהודית רותם היא סופרת ועורכת, פרסמה תחת שמה 13 ספרים, שחלקם תורגמו לשפות שונות וזכו בפרסים ספרותיים. כתבה וערכה כ-70 ספרים מוזמנים. מעת לעת היא כותבת סקירות על ספרים ב"הארץ", מרצה ומשתתפת באירועים ספרותיים. היא סבתא ל-24 נכדים ולשבעה נינים [עד כה.
יוסי סוכרי

יוסי סוכרי

יוסי סוכרי הוא סופר ומרצה ופובליציסט. זכה בפרסים ספרותיים חשובים. ספריו נלמדים באוניברסיטאות וזכו לשבחי הביקורת בארץ ובחו"ל. ספרו בנגזי ברגן בלזן נלמד לקראת בחינות הבגרות בספרות, ותיאטרון La Mama היוקרתי בניו יורק העלה מחזה המבוסס על הספר. סוכרי מרצה במוסדות אקדמיים מובילים בארץ וברחבי העולם.
יעקב שכטר

יעקב שכטר

נולד באודסה בשנת 1956, התגורר בוילנא ובסיביר. בעל תארי מ.א. מטעם שני מוסדות להשכלה גבוהה. מתגורר בישראל משנת 1987.
נכון לעכשיו יצאו לאור 25 ספרים פרי עטו, ביניהם שני ספרים תיעודיים החוקרים את ההסטוריה של יהודי ליטא בזמן השואה (היוו בסיס למאמר באנציקלופדיה "פנקס הקהילות: ליטא" שיצא בהוצאת יד ושם בשנת 1996 (163-166). עוד ביניהם 3 רומנים, 7 ספרי סיפורת קצרה ו"קול דממה דקה", אוסף סיפורים חסידיים בעקבות המקור העברי של הרב יוסף זבין, ב9 כרכים.
הסיפורים הקצרים והנובלות של יעקב שכטר זוכים לפרסום רב בעיתונות הישראלית בשפה הרוסית, דוגמת המגזין הספרותי "22", "דבר הסופר", "מגזין ירושלמי", העיתונות האמריקאית – העיתונים "פארווערטס", "הביטאון הרוסי החדש", העיתונות הקנדית - מגזין "אקסודוס", העיתונות האוקראינית – "מוריה", "מגדל" וכן עיתונים ומגזינים רבים המתפרסמים ברחבי הפדרציה הרוסית.
מ1998 העורך הראשי של כתב העת בשפה הרוסית "ארטיקל".

ב2009 זכה בפרס על שמו של יורי נגיבין, אשר ניתן ע"י איגוד הסופרים של ישראל בשפה הרוסית עבור היצירה הטובה ביותר בתחום הסיפורת.
רומן כצמן

רומן כצמן

רומן כצמן נולד באוקראינה ב-1969, עלה לישראל ב-1990. מלמד במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן מ-2000, פרופסור מן המניין מ-2016. קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב-2000 מהמחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן עבור העבודה על דוסטויבסקי ועגנון. תחומי המחקר העיקריים כוללים ספרות עברית, ספרות רוסית, ספרות ישראלית בשפה הרוסית, ספרות יהודית-רוסית, תאוריה ספרותית ופואטיקה, אנתרופולוגיה ספרותית. ספריו הנבחרים: שחוק בשמיים: סמלי הצחוק ביצירתו של עגנון (2018), Nostalgia for a Foreign Land: Studies in Russian-Language Literature in Israel (2016), Literature, History, Choice: The Principle of Alternative History in Literature (2013), At the Other End of Gesture. Anthropological Poetics of Gesture in Modern Hebrew Literature (2008), Poetics of Becoming: Dynamic Processes of Mythopoesis in Modern and Postmodern Hebrew and Slavic Literature (2005)

אירינה מאולר

אירינה מאולר

МАУЛЕР Ирина, поэт, переводчик, автор-исполнитель, прозаик, художник.) Жила в Москве. Репатриировалась в 1990 г. Образование высшее. Закончила Московский Автомобильно-Дорожный институт.
Автор стихотворных книг: "Лирософия"-1993,Израиль, «Бег над временем». Израиль, изд «Мория», 2001; «Вишневое время»-2009. Израиль; «Ближневосточное время»-2012. Москва, -изд «Время»;"Момент речи"-2018 «Под знаком перемен или любовь эмигрантки» (Книга прозы). Москва, изд. «Водолей», 2005.
Публикации (стихи и проза) в журналах, альманахах и газетах: «Нева», "Интерпоэзия, «45 Параллель», «Семь искусств», «22», Артикль,«Вести» и «Новости недели» (Израиль), «Под небом единым» (Финляндия), «Русскоязычные авторы Израиля» (Франция, с  переводом на французский), «Эмигрантская лира» (Бельгия), «Независимая газета», «Информпространство» и др.
Музыкальные альбомы (музыка, стихи, исполнение автора):
«Желтая роза», изд. «НМС» (В серии «Лучшие барды Израиля»), 2005; «Летний листопад». Москва, изд. «Восточный ветер», 2006. «Облако-дым». Москва, изд. «Восточный ветер», 2007; «Двойное чувство» (Двойной альбом песен и стихов). Москва, изд. «Восточный ветер», 2007., "Путь сиреневый",2008.,Москва Артсервис,"Вишневое время",2009.,Москва, Артсервис,"Восточные яблоки"",2010,Москва, Артсервис "Перелетные птицы".2011.,Москва,Артсервис.,"Качели речи"-2018,"Моменты речи"-2018.,Москва Артсервис.

מאיר שלו

מאיר שלו

מאיר שלו נולד בנהלל ב-1948.
עשה את רוב שנותיו בירושלים ומתגורר היום בעמק יזרעאל.
כותב רומנים וספרי עיון לגדולים, ספרים לילדים קטנים וטור שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות.".
ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו לפרסים בארץ ובחו"ל.
אב לבת ולבן, סב לנכדה ולנכד.
אוהב צמחי בר, טיולי 4X4 , תנ"ך, בעלי חיים ורומנים של סופרים אחרים.
מילאן ריכטר

מילאן ריכטר

Milan Richter (*1948 in Bratislava, Slovakia)
Slovak poet, dramatist, translator, essayist, publisher and former diplomat.

He worked as editor in Slovak publishing houses and literary reviews in 1970’s and 1980’s.
In 1993 – 1995 he was the first head of the Slovak Embassy in Norway, accredited for Iceland (chargé d´affaires a.i.). From summer 1995 until 2002 he was chief editor of the Slovak Literary Review and head of section SLOLIA at the Slovak Literature Centre in Bratislava.
He served as chairman of the Slovak Literary Translators Society in 1999-2003. Since 2001 he runs his MilaniuM Press. 2013 – 2016 he served as chairman of the Club of Independent Writers in Slovakia. Since January 2017 he is President of the Slovak PEN Centre.

Richter has published 10 books of poetry in Slovak (Pollen, 1976; Roots in the Air, 1992; From Behind the Velvet Curtains, 1997; An Angel with Black Feathers, 2000; Secrets Wide Open, 2008; Century, the Cruel 100-Eye Monster, 2019, etc.), as well as 11 books of his selected poems in translation into German, Norwegian, Bulgarian, Czech, Hebrew, Arabic, French, Spanish, Chinese, Macedonian and Serbian. His poems were translated altogether into 36 languages..
Richter wrote 4 theatre plays (From Kafka’s Hell-Paradise, 2006; Kafka’s Second Life, 2007, both published as Kafka and Kafka, 2016; The Short Unhappy Life of Marilyn Monroe, 2013, published 2017; Good Deeds Safe the World, 2018) which were translated into 9 languages and published in Spain, Serbia, Bulgaria, Romania and Turkey.

Richter has translated 78 books and theatre plays into Slovak, e.g. collected poems of Tomas Tranströmer, selected poems of Emily Dickinson, Pablo Neruda, Ernesto Cardenal, Edith Södergran, Artur Lundkvist, Kjell Espmark, Pia Tafdrup, Knut Ødegård, Eva Ström, R. M. Rilke, Ernst Jandl, anthology of 33 Swedish poets of the 20th century, Goethe‘s Urfaust and Faust I, Kafka‘s aphorisms and short prose, novels of John Cheever, Rolf Hochhuth, Lars Gustafsson, theatre plays of P. O. Enquist (6 plays), Elias Canetti, Elfriede Jelinek etc., as well as fairy-tales of Oscar Wilde and H. C. Andersen.

Richter received the AOSS (Association of Writers Organisations of Slovakia) Prize in 2017 for his book Kafka and Kafka, the Kathak Literary Award 2016 in Bangladesh, the Björnson Prize 2010 in Norway and the Swedish Academy Translation Prize in 1999. He was awarded the Norwegian Royal Order of Merit – knight of the 1st class by the King of Norway Harald V in 2008 and the Golden Order of Merit for the Republic of Austria in 2002. He received three prizes and ten awards for his translations in Slovakia, Sweden and Austria.
מירון איזקסון

מירון איזקסון

פרופ' מירון ח. איזקסון דור רביעי בארץ. עד כה ראו אוֹר 12 ספרי שירה ו – 6 ספרי פרוזה. החדש ביותר הוא ספר השירים "הגיע הזמן להִשמר מעצמנו". לאחרונה אף ראה אוֹר ספר מאמרים על יצירתוֹ בהוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת בר-אילן בהשתתפות אהרן אפלפלד, דן מירון, עליזה גרינברג, חביבה פדיה ורבים נוספים. מירוֹן זכה בפרסים שונים וביניהם פרס נשיא המדינה לספרות עברית ופרס ברנר לשירה. 11 מספריו ראו אור בחו"ל בארצות-הברית, צרפת, רוסיה, נורבגיה, ספרד וְסין. שישה דיסקים עִם שיריו המולחנים הופקו ובהם הלחנות וביצועים של יוני רכטר, אלי מגן, עודד זהבי, אביתר בנאי, מיכה שטרית ואחרים. הוא נשוי לעפרה ויחד זכו ל – 7 ילדים.

מירל תאלוס

מירל תאלוס

מירל תאלוס, יליד 1973, למד פילולוגיה ספרדית ורומנית באוניברסיטת בוקרשט (1992 – 1996), וכתב תזה על הרומנים הפוליטיים של מריו ורגאס יוסה. בשנת 1999 הוא סיים את לימודיו בפקולטה למדעי המדינה שבאוניברסיטה הלאומית למדעי המדינה ומנהל ציבורי. בשנים 2007 – 2016 הוא היה חבר פרלמנט, חבר ועדת התרבות האמנות והתקשורת של בית הנבחרים ודובר ועדת התקשורת. עם ספריו נמנים "מפלגות פוליטיות בתקופת מעבר" (2002), ומדריך לליברליות מדינית (2004). מירל תאלוס הוא חבר הנהלה ומרצה ב"מכון ללימודים ליברליים." הוא חבר הוועד המנהל של מחלקת התסריטים באיגוד הסופרים והקולנוענים. בשנת 2012 הוא פרסם שלוש נובלות קצרות במגזין "קונטה." כמו כן הוא פרסם סיפורים קצרים בכתבי עת ברומניה. בשנת 2018 הוא פרסם את הרומן "אספן העירום," ובשנת 2019 את הרומן "אי שם בטרנסילבניה." בשנת 2018 הוא פרסם את התסריטים לסרטים "הבית שמקרקעית האגם," ו"כוח התמימות." נכון לעכשיו הוא מפרסם טור בכתב העת לענייני תרבות, "קונטמפורנול."
מישל אקהרדט

מישל אקהרדט

מישל אקהרדט הוא פרופסור לספרות משווה ודוקטור לסמיוטיקה, משורר ומתרגם ספרות עברית: יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ', אהרון שבתאי, דוד פוגל\ רוני סומק, אמיר אור ועוד. הוא עורך את כתב העת «Levant – Cahiers de l'Espace Méditerranéen » שהוא יסד בתל אביב בשנת 1988 ופועל היום במונפלייה, ושליחותו היא קידום הדיאלוג לשלום בין שלושת הזרמים הדתיים של הים התיכון.
ספרי השירה שפרסם כוללים את:
L’arbre lumière, 2017 ; Exercices de lumière, Levant, 2015 ; L'instant le poème, Levant, 2009; Sa tête aux ciels, Levant, 2008 ; Un l'Autre, Levant, 2008; Beth, Levant, 1995 ; Au midi du retour, Euromedia, 1993 ; L’Ouverture de la bouche, Levant,1992
תרגומי השירה והפרוזה העברית שלו כוללים את: ללי ציפי מיכאלי: מזמור אישה, פאפא; אמיר אור: על הדרך; שמעון אדף: המונולוג של איקרוס, Caractères ; דליה רביקוביץ': ;Même pour des milliers d’aqnnées רוני סומק: הפסנתר הבוער, עם סלאח-אל חמדאני, בגדד ירושלים; מירון איזקסון: L’audace du jour; חגית גרוסמן: תשעה שירים לשמואל; יהודי עמיחי: שירי ירושלים, התחלה, סוף, התחלה, מות אבי, Histoires d'avant qu'il n'y ait plus d'après; דוד פוגל, חיי נישואין; נעים עריידי, החלום הארבעים ושניים; אהרון שבתאי, ההרצאה הראשונה, הפואמה הביתית; דוד אבידן, תשדורות מלוויין ריגול.
מירים אנסימוב

מירים אנסימוב

מרים אניסימוב נולדה בשנת 1943 במחנה פליטים בשווייץ, שם מצאו הוריה, שניהם מפולין, מחסה בנובמבר 1942. 

בשנת 1966 מרים אניסימוב הגיעה לפריז שם הפכה לשחקנית וזמרת. בשנת 1969 הפקידה בידיה הסופרת אלברטין סאראזין שירים שנכתבו בכלא. אניסימוב הקליטה אותם בחברת פולידור וזכתה בפרס מטעם אקדמיית שארל קרוס. בשנה הבאה היא הקליטה אלבום לטקסטים שכתב עבורה פטריק מודיאנו. 

מרים אניסימוס פרסמה את ספרה הראשון, Comment va Rachel? , בשנת 1973, ובעקבותיו אחד עשר ספרים נוספים, ביניהם La Soie et les Cendres, Jours nocturnes. ספרה הוד מעלתו המוות יצא לאור בשנת 1999, זכה בפרס ז'אן פרסטי בשנת 2000, תורגם לעברית על ידי דלית להב, ויצא לאור בהוצאת כינרת זמורה ביתן בשנת 2003. 

ספרה האחרון, Les Yeux bordés de reconnaissance, יצא לאור בשנת 2018 וזכה בפרס רולאן דה יובנל של האקדמיה הצרפתית. 

מרים אניסימוב חיברה גם כמה ביוגרפיות: של פרימו לוי (,תורגם לעברית ולחמש שפות נוספות ויצא לאור בארץ בהוצאת כנרת זמורה ביתן); רומן גארי ווסילי גרוסמן. השנה יצאה לאור ביוגרפיה שחיברה על דניאל ברנבוים. 

מרים אניסימוב גילתה, הוציאה לאור וחיברה הקדמה לכתב היד של אירן נמירובסקי, סוויטה צרפתית. 

אניסימוב היא גם עיתונאית הכותבת על מוזיקה, ותרמה למדורי ספרות של עיתונים רבים.

מירים נייגר

מירים נייגר

מרלנה בראשטר

מרלנה בראשטר

מרלנה בראשטר (Marlena Braester)

משוררת – כותבת צרפתית - מתרגמת, בלשנית. ילידת יאסי, ברומניה,עלתה ארצה ב- 1980. דוקטורט בבלשנות באוניברסיטת פריז. תרגמה ספרים של עמוס עוז, בנימין פונדן, משוררים עכשוויים צרפתים וישראלים.
ספרה "לשכוח את מה שיקרה" זכה בפרס Ilarie Voronca ב-2001 ופורסם ב- 2009 בישראל בתרגום עברי של המחברת (הוצ' אבן חושן).
שירתה של מרלנה בראשטר תורגמה לשמונה שפות, כולל אנגלית, ערבית, ספרדית, קרואטית וכו'.
מרלנה בראשטר היא יו"ר "אגודת הסופרים הישראלים כותבי צרפתית" מאז שנת 2000, עורכת ראשית של "קונטינואום" (Continuum), כתב העת של האגודה. היא היתה חברת ההנהלה של ה"מרכז לחקר השירה הצרפתית בת-זמננו" באוניברסיטת חיפה, וחברת מערכת כתב העת שלו – Poésie et art.
באותה מסגרת הנחתה סדנת תרגום.
בין ספריה האחרונים:
* Rayonnant du noir, Ed. Transignum, Paris, 2016
* Géométrie sans je, Ed. La Margeride, 2016
* Le poème inverse, Ed. Al Manar, 2017.
* De violettes luisantes, Ed. Jacques Brémond, 2018.
ב 2003 ממשלת צרפת העניקה לה את עיטור
CHEVALIER dans l'ordre des Palmes Académiques.
נגה אלבלך

נגה אלבלך

נגה אלבלך, ילידת 1971, היא סופרת ועורכת ישראלית, כלת פרס ברנר 2018 על ספרה "האיש הזקן – פרידה". החל משנת 2019 היא מנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים.
פרסמה חמישה ספרי פרוזה למבוגרים ושני ספרי ילדים.
נועם סמל

נועם סמל

בוגר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. עוד לפני שסיים את לימודיו באוניברסיטה הצטרף לתיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל) ואורי זוהר. מקץ שנתיים יצא לדרך עצמאית והקים את בידור לעם בע"מ. הפיק וייצג את: יוסי בנאי, ניסים אלוני, תיקי דיין, שייקה אופיר, מתי כספי, שלמה ארצי, רבקה מיכאלי ועוד. ב-1980 התמנה למנכ"ל תיאטרון חיפה. בשנותיו כמנכ"ל תיאטרון חיפה עלו ורצו ההפקות 'גטו', 'מר מאני', 'מחכים לגודו'. ייסד את פסטיבל תיאטרון הילדים השנתי בחיפה. בשנת 1988 התמנע כקונסול התרבות הרשמי של מדינת ישראל בארה"ב. ממקום מושבו בניו יורק ניצח על כל תפוצותיה של התרבות הישראלית בארצות הברית. במהלך שליחותו הציבורית פעל לעידוד כל הסוגות התרבותיות ובפרט זה התיאטרון, המחול והספרות.
החל מחזרתו לארץ בשנת 1992, ועד לשנת 2017, היה למנכ"ל תיאטרון הקאמרי, התיאטרון העירוני של תל אביב. הקים את מבנה הקאמרי החדש במשכן אומנויות הבמה. הקים את מכון המחזאות הישראלית על שם חנוך לוין, המייצג את כלל מחזאי ישראל. במסגרתו ייסד את פסטיבל ישראדרמה המייצא תיאטרון ישראלי לבמות וקהל בינלאומי. מכהן כמנהל אומנותי של פסטיבל יפו הבינלאומי של תיאטרון גשר. מנחה את תוכנית הרדיו והטלוויזיה 'שישיתרבות'. מכהן כיו"ר המכון למחזאות ישראלית וכיו"ר ועדת ההיגוי של פסטיבל כיסופים.
נורה גולד

נורה גולד

דוקטור נורה גולד היא סופרת עטורת פרסים. הרומן האחרון שפרסמה, "האיש המת" זכה לתשבחות בינלאומיות ולמענק תרגום מטעם מועצת האמנויות של קנדה, ויצא לאור בעברית. "שדות גלות," הרומן הראשון על פעילות אנטי-ישראלית בקמפוסים, זכה בפרס הספרותי של יהדות קנדה בשנת 2015, וספרה Marrow and Other Stories, זכה באותו פרס בשנת 1999, ובתשבחות של אליס מונרו.
גולד היא גם מיסדת ועורכת ראשית של המגזין הספרותי המקוון JewishFiction.net’, שפרסם כ-400 יצירות (שנכתבו במקור ב-16 לשונות), וקוראיו מתגוררים ב-140 מדינות.
בשנת 2000, גולד שהיתה קודם לכן מרצה, הפכה ל”מלומדת חברה" במרכז ללימודי נשים באוניברסיטת OISE שבטורונטו, ובשנים 2012 – 2018 היא היתה גם סופרת אורחת שם. שם היא יצרה את סדרת Wonderful Women Writers Reading המפורסמת שהיא ממשיכה לנהל בספריה הציבורית של טורונטו.
סעיד סייג

סעיד סייג

Saïd Sayagh
Romancier, poète, calligraphe, Saïd Sayagh, originaire du Maroc, est également historien et agrégé d’arabe. Parmi ses publications : La France et les frontières maroco-algériennes, éditions du CNRS ; L’autre juive, éd. Ibis Press; rééd. J.C. Taieb ; Et à l'eau tu retourneras, L'Amourier ; Nom ou lumière (Grand Prix Joseph Delteil de Poésie) ; Les noms de l’exil, traduction de Mahmoud Darwish ; Expositions de calligraphies en France et à l’étranger : W3 Gallery, Cosmogonie, Londres, 2013.
עמיחי חסון

עמיחי חסון

עמיחי חסון (יליד רמת גן, 1987) הוא משורר, במאי קולנוע, תסריטאי ומנהל אמנותי.
בוגר ישיבת עתניאל, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל ומכון מנדל למנהיגות בירושלים. עיתונאי לשעבר, מעורכי כתב העת לשירה "משיב הרוח" ומשדר ברדיו "כאן תרבות".
ספר שיריו הראשון "מדבר עם הבית" (הוצאת אבן חושן, 2015) זיכה אותו בפרס שרת התרבות. על ספר שיריו השני "בלי מה" (סדרת "כבר" לשירה, הוצאת מוסד ביאליק 2018) קיבל את "פרס רעיית נשיא המדינה לשירה עברית" לשנת תשע"ח.
כתב וביים למספר סדרות טלוויזיה ובשנת 2018 ביים את "ישורון: 6 פרקי אבות" , סרט תיעודי על המשורר אבות ישורון במסגרת מיזם "העברים".
אנה (חנה) פיין

אנה (חנה) פיין

נולדתי במוסקבה, עליתי לישראל ב-1991. אני כותבת פרוזה בשפה הרוסית, בעיקר סיפורים קצרים. הסיפורים שלי משקפים את החיים של יהודי רוסיה בארץ ובארץ המוצא שלנו. היצירות שלי פורסמו בישראל, רוסיה, אוקרינה, ארצות הברית וצרפת. לקט הסיפורים "תולדות האוטופדה השלישית" יצא לאור באודסה.
ניצחתי בתחרות הספרותית "הילדים והטרור".
צביקה ניר

צביקה ניר

צביקה ניר הוא סופר ומשורר ישראלי, עורך דין ופוליטיקאי לשעבר, המכהן החל מדצמבר 1915 כיו"ר אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל.
הוא נולד בקלוז' שברומניה בשנת 1945 ועלה לישראל בשנת 1948. אביו, שמואל, גויס בכוח לצבא הונגריה במלחמת העולם השנייה ושהה כאסיר במחנה עבודת כפייה. אמו, חנה, שרדה את אושוויץ. שני הוריו איבדו בשואה בני משפחה רבים.
אחיו הצעיר, האחד, עמוס, נהרג בקרב במלחמת יום כיפורים (1973). הוריהם האבלים מתו זמן קצר אחר כך.
ניר למד משפטים באוניברסיטת תל אביב והוא עורך דין משנת 1974. בשנת 2005 הוא סיים לימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב.
לפני בחירות שנת 1992 ניר הצטרף למפלגת העבודה, ואף שלא נבחר לכנסת, הוא כיהן בה במאי 1996 אחרי רצח ראש ממשלה יצחק רבין.
ניר כיהן שלושים שנה כחבר מועצת העיר רמת גן (עד 2013), לרבות כהונה אחת כמחזיק תיק התרבות.
ספרו הראשון של ניר שיצא לאור היה ספר שירי ילדים שהוקדש לשלוש בנותיו. הרומן הראשון מפרי עטו "היד שהוציאה אותי להורג" יצא לאור בשנת 2012, ואחריו "זמן הלב" (2013) ו"אמת" (2016). בשנת 2017 הוא הוציא לאור את ספר השירה הראשון שלו "אוטהון" שהתקבל יפה בקרב המבקרים וקהל הקוראים. בשנת 2019 הוא פרסם את ספר השירה השני שלו "אלוהי התשוקות הבוערות."
ניר נשוי מאז 1973 לדליה, מורה בדימוס בבית ספר תיכון. יש להם שלוש בנות, ושישה נכדים.
דניאל קלוגר

דניאל קלוגר

נולדה בסנקט-פטרבורג (רוסיה), שם למדה במכון לתיאטרון, מוסיקה וקולנוע. עלתה ארצה בשנת 1988 , ומאז מתגוררת בירושלים. משוררת, מתרגמת, עורכת כתב-עת ספרותי מקוון דו-לשוני (עברית ורוסית) "נקודתיים", יחד עם נקודא זינגר.
פרסמה שמונה ספרי שירה במקור וחמישה ספרי תרגומים משירה עברית ואנגלית ברוסית. מאז שנת 1996 התחילה לפרסם שירי מקור בעברית ועד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: "לחשוב: נהר" (2000, הקיבוץ המאוחד), "שירים עיוורים" (2002, הקיבוץ המאוחד ), "צורף מקרים" (2006, אבן חושן), "שקופים למחצה" (2016, אבן חושן), וכן ספר תרגומים של שירי סביילי גרינברג "בדו-עיר" (2014, אבן חושן). זכתה בפרס שר הקליטה לכותבים בשפות זרות לשנת 1996, פרס טבע "שירת 2000" למשוררים עבריים בפסטיבל מטולה לשנת 2000, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2004. השתתפה בפסטיבלים לשירה ישראלית במטולה ובירושלים, בפסטיבלים בינלאומיים בירושלים, מוסקבה, ריגה (לטביה), יפו, ומג'אר, וכן בשלושה כנסי הסופרים היהודיים "כיסופים" בירושלים. פעילה גם בתחום האמנות החזותית והמולטי-מדיאלית.
רוני סומק

רוני סומק

רוני סומק נולד ב-1951 בבגדד, הועלה ארצה ב-1953. למד רישום במכון אבני וספרות ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל-אביב. היה מדריך חבורות רחוב ובשנים האחרונות מנחה סדנא לכתיבה יוצרת. פרסם 12 ספרי שירה, והאחרון שבהם עד כה הוא "נקמת הילד המגמגם - מבחר וחדשים". כמו כן פירסם שני ספרי ילדים ( "כפתור הצחוק" ו"הקוף שלוף והקוף בלוף" עם שירלי סומק).
שיריו תורגמו ל-43 שפות ופורסמו בספרים באנגלית ("האש נשארת באדום" ו"מחתרת החלב"), ערבית ("יסמין", "השירה היא נערת פושעים" ו"חלב אריות"), צרפתית ( "נולדנו בבגדד" , "עדות יופי" , "בגדד-ירושלים. בשולי האש" ,‬"נשיקת ‬השירה", ו"הפסנתר הבוער"), קאטלנית ("על נייר זכוכית" ו"אהבה פירטית"), אלבנית ("סימן הנגיסה" ו"כפתור הצחוק"), איטלקית ("הקטלוג האדום של המילה שקיעה" ו"הילד המגמגם"), מקדונית ("חיטה" ו"דרקוני האספלט"), יידיש ("אני עירקי – פיג'מה"), קרואטית ("שירים"), נפאלית ("בגדאד, פברואר 1991"), הולנדית ("בלוז הנשיקה השלישית" ו"פוטו רצח"), דנית ("מברשת השמש"), פורטוגזית ("גול ברגל שמאל" ו"מכתב לפרננדו פסואה"), גרמנית ("מסמרים"), ספרדית ("גן עדן לאורז") ("אני אוהב אותה ושישרף העולם") רוסית ("הנמר ונעל הזכוכית"), תורכית ("הבלדה על עמק האלכוהול") ובאנתולוגיות ובכתבי עת ברחבי העולם.
רחל קדיש

רחל קדיש

ספרה האחרון של רחל קדיש, The Weight of Ink, זכה ב: National Jewish Book Award; the Julia Ward Howe Fiction Prize; the Association of Jewish Libraries’ Fiction Award. יצירות מפרי עטה נקראו בתחנת הרדיו הציבורית והודפסו בכתבי עת מפורסמים ובאנתולוגיות. היא היתה סופרת אורחת באוניברסיטת סטנפורד, הגיעה לגמר תחרות Sami Rohr Prize, ועמיתת ספרות בדיונית של the National Endowment for the Arts and the Massachusetts Cultural Council. היא מתגוררת מחוץ לבוסטון ומלמדת כתיבה יוצרת באוניברסיטת Lesley. 

רפאל נוימן

רפאל נוימן

רפאל ניומן למד פילולוגיה קלסית באוניברסיטת טורונטו וספרות משווה באוניברסיטת פרינסטון, שם הוא סיים את לימודי הדוקטורט. הוא פרסם מאמרים על ספרות ועל תרבות בת זמננו בגרמניה, ניו זילנד, פולין, שוויץ וארצות הברית. הוא מחבר הספר: The Visible God: Staging the History of Money (UPA, 1999) ועורך Zweifache Eigenheit: Neuere jüdische Literatur in der Schweiz (Limmat Verlag, 2001); Contemporary Jewish Writing in Switzerland: An Anthology (UNP, 2002). שירים פרי עטו הופיעו בכתבי עת ובאוספים, לאחרונה ב: Live Long Enough (Paekakariki, 2017), ועל שני דיסקים We Are The NewMen (EyeMix, 2008); Everything Is Good (EyeMix, 2010). הוא מפרסם טור קבוע בכתב העת האינטרנטי https://www.3quarksdaily.com/. רפאל ניומן חי ועובד בציריך כמתרגם, מלווה מכורים בתהליכי השתקמות, ומנחה אירועים ספרותיים.
שמואל רפאל

שמואל רפאל

שמואל רפאל-וִיוַונְטֶה הוא פרופסור מן המניין בתחום הספרות הספרדית-היהודית (לאדינו) ותרבותה, מחזאי ("גולגותא", 2003, "קרקירה", 2015), משורר ("מדריך למבקר בבירקנאו", 2015) ומתרגם (לאדינו-עברית-לאדינו); עוסק בחקר הלאדינו לתקופותיה על מגוון הסוגות הספרותיות שבה, הן בכתב והן בעל פה. חוקר את ההיבטים השונים שבהם משתקפת הלאדינו בימינו, וביחסיה של זו עם התרבות והחברה בישראל; חוקר ומתעד בתחום השואה של היהודים-הספרדים דוברי הלאדינו; מלמד במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן .מוביל את פיתוח תחום לימודי הלאדינו ועומד בראש המכון ע"ש סלטי לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן. משמש כיועץ בתחום הלאדינו לאקדמיה המלכותית ללשון הספרדית במדריד (RAE). חבר הוועד המנהל של "הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו". יועץ לגופים וארגוני תרבות ותוכן בישראל ומחוצה לה בתחום הלאדינו והעולם היהודי-הספרדי.
נשוי לד"ר רויטל רפאל-ויוונטה ואב לארבעה. בעל אזרחות ישראלית וספרדית. בנם של אסתר וחיים רפאל ז"ל, ניצולי שואה ילידי יוון שפעלו רבות להנצחת זכר קהילות היהודים שנספו בשואה.
תדיאוש סולבודז

תדיאוש סולבודז

תדיאוש סלובודז'נק (1955) 

תדיאוש סלובודניאק הוא מחזאי, מבקר תיאטרון, במאי ומפיק. מאז 2013 הוא מכהן כמנכ"ל ומנהל אמנותי של התיאטרון הדרמתי בוורשה. הוא מייסד ומנהל אומנותי של המפעל החינוכי "מעבדת הדרמה" – השותפה בפרויקט האירופי Fabulamundi Playwriting Europe. 

הוא למד תיאטרון באוניברסיטת קראקוב ובשנים 1878 – 1981 עבד כמבקר תיאטרון. בשנת 1981 הוצג לראשונה מחזה שחיבר לילדים, "סיפור סתיו," ובשנת 1982 ביים מחזה ראשון למבוגרים וקברט סטירי מפרי עטו. הוא עבד כמנהל אמנותי, במאי ומחזאי בתיאטראות בוורשה, קראקוב, לודז', פוזנן, גדנסק, קאליש וביאליסטוק. מחזותיו הופקו בבריטניה, בארצות הברית, קנדה, יפן, ספרד, גרמניה, ישראל, הונגריה, ברזיל, מקדוניה, הרפובליקה הצ'כית, סלובקיה, נורבגיה ואיטליה.

בשנת 1991 הוא יסד את תיאטרון וירשאלין. עם מחזותיו נמנים: הצאר ניקולאי (1985); החבר פקושייוויץ (1986); אפון מתגלגל (1990); הנביא איליה (1992); מרלין. סיפור שונה (1992); מלמבו (1992); חלום הפרעוש (2001); מותו של נביא (2011); סטלין הצעיר (2013); וויטק הדוב (2016); וסיפורו של יעקב (2017). 

סלובודניאק זכה בפרסים ובעיטורים רבים בפולין ומחוצה לה. מחזהו "הכיתה שלנו. היסטוריה ב-14 שיעורים," על אודות הטבח בידוובנה, הוא המחזה הפולני שהופק בחו"ל יותר מכל האחרים, לרבות בתיאטראות הבימה והקמרי בבימוי חנן שניר, והוכתר בשנת 2010 על ידי כנס התיאטרון האירופי כמחזה האירופי הטוב ביותר של העונה.

אליזבטה מיכייליצ'נקו

אליזבטה מיכייליצ'נקו

אליזבטה מיכייליצ'נקו (אליזבט נסיס) נולדה ברוסיה בשנת1962. סיימה את לימודיה בבית הספר לרפואה, ולאחר מכן התמחתה בפסיכיאטרייה. בו זמנית למדה ספרות באוניברסיטה לספרות על שם גורקי במוסקבה. לפני עלייתה לארץ יצאו לאור שני ספרים פרוזות (בשיתוף עם יורי נסיס) ושני אוספים של שירים. 


בשנת 1990 אליזבט ויורי נסיס עלו ארצה. עבדו בכלי תקשורת הדוברים בשפה הרוסית. 

מאז עד היום הם הוציאו עוד9 ספרי פרוזה (חלקם תורגמו לעברית ולאנגלית), 3 מחזות, וכמות סיפורים. הטקסטים החשובים ביותר מאוחדים ב"טטרלוגיה הירושלמית" ("בן האצולה הירושלמי", "א/י_רוס.עולים", "פ.ד.", "טליתא קומי, או הברית בין שברי הבקבוק"). אליזבטה יצאה לאור 10 אוספים של שירים.

 יורי נסיס

יורי נסיס

יורי נסיס נולד באוקראינה בשנת1953. בעל תואר Ph. D (רדיוביולוגיה). בתחילת ה"פרסטרויקה" החל לכתוב ולפרסם פרוזה, לעבוד בכלי תקשורת שונים ולמד תסריטאות באוניברסיטה לקולנוע במוסקווה. לפני עלייתה לארץ יצאו לאור שני ספרים פרוזות (בשיתוף עם אליזבטה מיכייליצ'נקו).

בשנת 1990 יורי נסיס עלה ארצה. עבד בכלי תקשורת הדוברים בשפה הרוסית. מאז עד היום הם הוציאו עוד9 ספרי פרוזה (חלקם תורגמו לעברית ולאנגלית), 3 מחזות, וכמות סיפורים. הטקסטים החשובים ביותר מאוחדים ב"טטרלוגיה הירושלמית" ("בן האצולה הירושלמי", "א/י_רוס.עולים", "פ.ד.", "טליתא קומי, או הברית בין שברי הבקבוק").

גלי-דנה זינגר

גלי-דנה זינגר

נולדה בסנקט-פטרבורג (רוסיה), שם למדה במכון לתיאטרון, מוסיקה וקולנוע. עלתה ארצה בשנת 1988 , ומאז מתגוררת בירושלים. משוררת, מתרגמת, עורכת כתב-עת ספרותי מקוון דו-לשוני (עברית ורוסית) "נקודתיים", יחד עם נקודא זינגר.
פרסמה שמונה ספרי שירה במקור וחמישה ספרי תרגומים משירה עברית ואנגלית ברוסית. מאז שנת 1996 התחילה לפרסם שירי מקור בעברית ועד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: "לחשוב: נהר" (2000, הקיבוץ המאוחד), "שירים עיוורים" (2002, הקיבוץ המאוחד ), "צורף מקרים" (2006, אבן חושן), "שקופים למחצה" (2016, אבן חושן), וכן ספר תרגומים של שירי סביילי גרינברג "בדו-עיר" (2014, אבן חושן). זכתה בפרס שר הקליטה לכותבים בשפות זרות לשנת 1996, פרס טבע "שירת 2000" למשוררים עבריים בפסטיבל מטולה לשנת 2000, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2004. השתתפה בפסטיבלים לשירה ישראלית במטולה ובירושלים, בפסטיבלים בינלאומיים בירושלים, מוסקבה, ריגה (לטביה), יפו, ומג'אר, וכן בשלושה כנסי הסופרים היהודיים "כיסופים" בירושלים. פעילה גם בתחום האמנות החזותית והמולטי-מדיאלית.
דניס סובולב

דניס סובולב

חוקר ספרות וסופר, ראש החוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. בין תחומי מחקרו: תיאוריות ספרות ותרבות, גישות פילוסופיות לספרות, שירה ויקטוריאנית וספרות מודרניסטית, ספרויות יהודיות, שירה דתית, אלגוריה, מדע בדיוני ורב-תרבותיות.
סובולב חיבר שבעה ספרים, שירים, סיפורים קצרים ומסות, וכן מעל שישים מאמרים בחקר הספרות והתרבות.
הרומן הראשון של סובולב, ירושלים (2005, ברוסית), היה מועמד לפרס "הבוקר הרוסי" – הפרס החשוב ביותר בפרוזה הרוסית – וקיבל פרס בוקר משנה. ספרו הבא Res Judaica (2007) מנתח “מפגשים” תרבותיים בין התרבות היהודית לתרבויות הנוצריות. באותם נושאים דן גם ספרו הפופולארי יותר יהודים ואירופה(2008) .
ספרו התיאורטי העיקרי (2010), The Concepts Used to Analyze ‘Culture’: A Critique of Twentieth-Century Ways of Thinking, מוקדש לניתוח ביקורתי של תובנות היסוד במחקר תרבות: ביקורת הספרות, סמיוטיקה, ההיסטוריוגרפיה התיאורטית, האנתרופולוגיה, סוציולוגיה, ביקורת אידיאולוגית ולימודי התרבות. ספרו הבא (2011), The Split World of Gerard Manley Hopkins: An Essay in Semiotic Phenomenology, מנתח את השירה ואת כתביו האחרים של ג'רארד מאנלי הופקינס – המודרניסט הראשון בספרויות אירופה.
לפני כשנתיים יצא לאור רומנו אגדות הר הכרמל: ארבע עשרה אגדות על אהבה וזמן (ברוסית אף הוא) והועמד לפרס "רב-המכר הלאומי".
מיכאל יודסון

מיכאל יודסון

Михаил Юдсон

Родился 20 января 1956 в Сталинграде (ныне Волгоград). В 1982 году окончил физико-математический факультет Волгоградского педагогического института. Работал в школе учителем математики.

С 1999 года постоянно живет в Израиле, в г. Тель-Авив.

С 2000 по 2015 работал помощником редактора журнала «22». С 2016 главный редактор русскоязычного журнала «Артикль» (Тель-Авив).

Печатался в журналах НеваЗнамяДень и ночь, Интерпоэзия, Семь искусств (Германия), Млечный Путь (Израиль) и др.

Автор романа-антиутопии «Лестница на шкаф»; публикации:

  • Лестница на шкаф» 2003 «Геликон Плюс» СпБ (в двух частях)
  • «Лестница на шкаф» 2005 изд. ОГИ (в двух частях),
  • «Лестница на шкаф» 2013 изд. Зебра «Е», Москва (в трех частях, послесловие Дм. Быкова)
  • Пьеса «Ревизор-с (Ревизор-Сад, пьеса Николая Васильевича Гоголя в театре Колумба)», 2011 - «постмодернистская фантасмагория на гоголевские темы». «Cемь искусств».
נקודא זינגר

נקודא זינגר

נולד בנובוסיבירסק (רוסיה) שנת 1960. למד במכון לתיאטרון, מוסיקה וקולנוע בסנקט פטרבורג (לנינגרד) ועבד כמעצב במה. בשנת 1988 עלה ארצה והתיישב בירושלים. הוא כותב פרוזה הן בעברית והן ברוסית. מחברם של שלושה רומנים: "כרטיסים בקופה" (ברוסית: 2002, בעברית: חבר לעט, 2016), "טיוטות ירושלים" (2013) ו"דודאים" (2017), וכן סיפורים, מסות ומאמרים רבים בשתי השפות. מתרגם ספרות עברית ואנגלית לרוסית (דוד שחר, דוד גרוסמן, צרויה שלו, דניס סילק, לואיס קרול ורבים אחרים), ופרוזה רוסית לעברית. יחד עם גלי-דנה זינגר עורך את כתב העת הספרותי המקוון " נקודתיים". כאמן חזותי, השתתף ביותר מ-60 תערוכות אמנות ופרויקטים מולטימדיאליים במדינות שונות. יצירותיו נמצאות באוספים פרטיים בכל רחבי העולם.
עצמון יניב

עצמון יניב

עצמון יניב נולד בראשון לציון ובה גדל. במקצועו הוא עורך דין, בורר, ומגשר. שירת כקצין בחיל שריון בסדיר ובמילואים, לחם במלחמת יום הכיפורים בגזרת התעלה, כמפקד מחלקת טנקים, בקרב על מתחם חמוטל. הטנק שלו ספג פגיעה ישירה, שניים מאנשי צוות הטנק שלו נהרגו, והוא ואיש צוות נוסף נפצעו. השתחרר משירות המילואים בצה"ל בדרגת רב-סרן. למד משפטים באוניברסיטה העברית, הוסמך כחבר לשכת עורכי הדין ב-1978 ומאז הוא בעל משרד פרטי לעריכת דין בתחום האזרחי. הוסמך כמגשר ב-2001. סיים תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן ב-2003. החל לכתוב שירים בגיל צעיר. ספר שיריו הראשון ראה אור ב-2001, ומאז יצאו לאור עוד שלושה ספרי שירה שלו. בנוסף לכך, ערך עם בת דודתו, אורה עשהאל, שני ספרים, אחד מהם רומן של סבתא רבתא שלו נחמה פוחצ'בסקי, והשני ספר שירים של סבו עשהאל פוחצ'בסקי. חבר באגודת הסופרים ובאיגוד סופרים כללי. שיריו פורסמו בכמה וכמה אנתולוגיות וכתבי עת. יניב אוסף אומנות זה שנים רבות, וב-2015 החל לצייר בעצמו. בפרק זמן של שנה צייר כ-400 ציורי שמן. נכון ליוני 2016 עבודות שלו הוצגו בתערוכת יחיד אחת ובארבע תערוכות קבוצתיות. צילומים של ציוריו מופיעים על כריכת ספר שיריו החדש של יחיאל חזק ועל כריכת גיליונו הראשון של כתב העת "בין סגול ובין תכלת". חבר בעמותה לאמנות חזותית ראשון לציון.
יניב הוא נינם של בני העלייה הראשונה, נחמה פוחצ'בסקי ויחיאל מיכל פוחצ'בסקי, ונינו של שמואל נתן וילסון, ממקימי תל אביב. מילא תפקידים ציבוריים רבים, החל מהיותו נער ועד היום. מתגורר בכרמי יוסף.