היוצרים המשתתפים בכנס

א.ב.יהושוע

א.ב.יהושוע

אברהם גבריאל יהושע, א.ב. יהושע, נולד 1936, הוא סופר, מסאי ומחזאי ישראלי, חתן פר ישראל לספרות ושירה תשנ"ה, זוכה פרס א.מ.ת. לספרות לשנת 2016, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה.
יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע בן הרב חנניה גבריאל, הייתה משפחתו ספרדית ותיקה מירושלים. מצד אמו, מלכה לבית רוזיליו, הייתה משפחתו יוצאת מרוקו. סבו אלעזר רוזיליו היה מנכבדי העדה המערבית בירושלים ונכדו של הרב משה רוזיליו, מגדולי ראשי הישיבות במרקש ומחבר הספר "קול מבשר" על הש"ס. יהושע התחנך בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית ולמד בתיכון הגימנסיה העברית רחביה. לאחר מכן שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים והשתתף כלוחם בפעולות התגמול ובמבצע קדש. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות. כיום הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. התגורר בחיפה רוב חייו הבוגרים והיא ומופיעה רבות בספריו, כמו גם האוניברסיטה על היבטיה השונים. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד (1977) שיקגו (1988,1997,2000) ופרינסטון (1992). קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות: תל אביב, בר-אילן, ויצמן, בן-גוריון, טורינו ואקול נורמל סופרייר.
היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במקצועה, עד לפטירתה בספטמבר 2016, והוא אב לשלושה וסב לשבעה נכדים, ומתגורר בגבעתיים.
אביבית לוי

אביבית לוי

אביבית לוי, ילידת 1972, היא משוררת, מלחינה, פרופסור למדעי המחשב, חברת אגודת הסופרים הישראלית ואקו"ם. היא מפרסמת שירים ומאמרים בביטאוני ספרות ובאנתולוגיות לשירה. היא זכתה בתואר כבוד בתחרות "שירת המדע" 2019. היא חברת ועדת העריכה של כתבי העת הספרותיים: "פסיפס," ו"שבילים," מפיקה שותפה של האירוע השנתי "מילה שלי," המוקדש לשפה בעברית ומנהלת אמנותית של אירוע השירה הים-תיכוני, "שירת הים," המתקיים בנתניה.
בין פרסומיה:
זכות השתיקה (שירים, עקד, 2002).
הולך תמים: מורשתו, חייו ופועלו של הרב יוסף קפאח (יד מהר"י, 2003)
קולות מן התיבה (שירים, עקד, 2006)
פנים באבן (שירים, ספרי עיתון 77, 2013)
סנונית בחורף (שירים, אבן חושן, 2019)
מילים ברורות (אלבום מוזיקה, 2013)

אביבית לוי נשואה ואם לארבעה.
אגי משעול

אגי משעול

אגי משעול נולדה ב -1946 למשפחה ממוצא הונגרי, בטרנסילבניה, בת יחידה להורים ניצולי שואה שעלו ארצה בשנת 1950 והתיישבו בגדרה.
היא מתגוררת בכפר מרדכי וביחד עם בעלה גיורא הם מגדלים רימונים ואפרסמונים.
אגי משעול היא בעלת תואר M.A לספרות מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
במשך 20 שנה לימדה ספרות בתיכון האזורי באר טוביה ואף שימשה כ'סופר מורה' ברחבי הארץ. לאחר מכן לימדה שבע שנים ב'עלמא', מכללה לתרבות עברית בתל אביב. כמו כן שמשה כמנחה בסדנאות הכתיבה של הליקון ואף ניהלה את בית הספר לכתיבה במשך ארבע שנים.
אגי משעול לימדה בסדנאות הכתיבה של אוניברסיטת תל אביב, ירושלים ובן גוריון.
16 קובצי שיריה כונסו בשני אוספים: 'מבחר וחדשים' 2003 (מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד) ו 'מלאך החדר' 2015 (מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד).
פרסים בארץ: ראש הממשלה, פרס חולון, פרס יהודה עמיחי, פרס דוליצקי, פרס ניומן למפעל חיים.
פרסים בחול: הפרס הבינלאומי על שם זביגנייב הרברט והפרס האיטלקי לריצ'י-פאה.
ספרים מתורגמים שלה ראו אור ב: אמריקה, אנגליה, אירלנד, ארגנטינה, רומניה, סלובניה, איטליה, והונגריה. בקרוב – פולניה.
אגי משעול מחזיקה בשלושה תארי דוקטור לשם כבוד: אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן.
אדיבה גפן

אדיבה גפן

סופרת, מחזאית, אשת תיאטרון ותקשורת
ילידת חיפה. מתגוררת בתל אביב
במהלך השנים שמשה עיתונאית בנושאי תרבות בעיתון "קול הנגב" של קבוצת "ידיעות אחרונות" ובירחון "את". כתבה בעיתון "אריאל" שבהוצאת משרד החוץ. כתבה טור במוסף "ליידי גלובס" וטור אישי "העולם על פי סבתא", המתפרסם בעיתון "להיות הורים" ובאתר האינטרנט nrg.
בין מקימי תיאטרון באר שבע. שמשה דוברת ומנהלת יחסי הציבור של תיאטרון באר שבע. במסגרת תפקידה הקימה את החוג לנוער שוחר תיאטרון ואת אגודת ידידי התיאטרון. במשך עשור היא כיהנה כראש מחלקת הדוברות, יחסי הציבור והפרסום של תיאטרון הבימה, והפיקה את אירועי חגיגות השבעים לתיאטרון. במקביל, כיהנה כאשת השיווק ודוברת עמותת "אל-סם".
ספרה הראשון, "רצח בקריאה ראשונה" בהוצאת זמורה ביתן, המתרחש בתיאטרון באר שבע, שזכה לאהדת קהל הקוראים והמבקרים. עד כה כתבה 22 ספרים מהם ספרי ילדים, ספרי עיון ורומנים. סיפורים פרי עטה התפרסמו באנתולוגיות שונות שיצאו לאור בארץ ובחו"ל. מרצה ומלמדת במוסדות שונים ברחבי הארץ.
המחזה הראשון שכתבה, "אתרוגים", הוצג במסגרת פרויקט "פותחים מסך" למחזאות מקורית בתיאטרון בתיאטרון בית ליסין. מחזה נוסף שכתבה, "חלום קוסטה ריקה" עובד למחזמר והועלה בשנת 2014 במסגרת "חג המחזמר בת-ים" ומוצג עד היום ברחבי הארץ
גפן מכהנת כיו"ר פעיל של מכון גנזים של אגודת הסופרים העבריים בבית אריאלה תל אביב, כיו"ר תיאטרון הידית פרדס חנה, חברת הוועד המנהל של תיאטרון דימונה וחברת ועדת הביקורת של אנסמבל עיתים. משנת 2014 חברת הוועד המנהל אנסמבל המוזיקה "סיסטם עאלי", בת ים.
אירינה מאולר

אירינה מאולר

אירינה מאולר עלתה לישראל ב-1990 ממוסקבה. חברה באגודת הסופרים של רוסיה ובאגודת הסופרים של ישראל. מחברת של ששה ספרי שירה ופרסומים רבים בכתבי עת. מחברת הרומן "אהבתה של המהגרת". בין השנים 2005-2018 בהוצאת לאור המוזיקלית במוסקבה "ארטסרביס" יצאו ששה אלבומים מוזיקליים. חברה באגודת הציירים בישראל. כלת פרס ונציאני "קנלטו" (2016), כלת פרס ולסקס על התרומה לאמנות הציור (2019). כלת פרס ע"ש דוד סמוילוב ופסטיבלים בינלאומיים רבים. עורכת מדור השירה בכתב העת "ארטיקל". אחת המארגנות של הפסטיבלים השיריים הבינלאומיים "קריאות בארדים" ו"הדרך לבית המקדש".

אלכסנדר איליצ'בסקי

אלכסנדר איליצ'בסקי

אלכסנדר איליצ'בסקי נולד בשנת 1970 בקצה הדרום-מערבי של האימפריה הסובייטית, בעיר סומגאיט, אזרבייג'ן. גדל ולמד במוסקבה, בוגר המכון האקדמי לפיזיקה וטכנולוגיה במוסקבה עם תואר בפיזיקה תיאורטית. בשנות ה-90 למד ועבד בישראל ובקליפורניה. בשנת 1999 חזר למוסקבה. פרסומיו הספרותיים הראשונים שייכים לתחילת שנות האלפיים. כתב עבור כתבי-עת שונים, עבד ב"רדיו חרות" ובכתב העת היהודי "לחיים". בשנת 2013 עלה לישראל. כעת עובד כפיזיקאי במחלקה לרדיותרפיה בבית החולים הדסה עין כרם. פרסםר תשעה רומנים, שלושה קובצי מסות, שני קובצי סיפורים קצרים, ארבעה ספרי שירה. חתן פרסים רבים, כולל פרסי כתבי עת "נובי מיר" (עולם חדש) (2005) ו"זנמיה" (דגל) (2011), פרס הסיפור הטוב על שם יורי קזאקוב (2005), "הבוּקר הרוסי" על הרומן "מאטיס" (2007), הפרס הלאומי של רוסיה "הספר הגדול" על הרומן "הפרסי" (2010), פרס משרד הקליטה הישראלי על שם יורי שטרן (2015). "מתווה ניוטון", הרומן החדש שלו, שנכתב על בסיס החומרים שנאספו בזמן שהייתו בירושלים, ראה אור במוסקבה בסתיו 2019.

אלחנן ניר

אלחנן ניר

הרב אלחנן ניר (1980) נולד בירושלים, גדל במעלה מכמש ולמד בישיבות 'מרכז הרב' ו'מדברה כעדן'. לאחר שירותו הצבאי כתצפיתן-לוחם ביחידת 'דובדבן', החל ללמוד בישיבת ההסדר 'שיח יצחק' באפרת, והחל בשנת 2004 ללמד בה. כן הוא מלמד בישיבת ההסדר מחניים. בשנת 2015 הקים את חבורת "נהלך ברגש" - חבורה של אברכים חרדים העוסקת בבירור רב-תחומי בנושאי יסוד בהלכה, מחשבת ישראל ועבודת ה'.
ב-2004 ייסד את מדור הספרות במוסף 'שבת' – מוסף לתורה הגות, ספרות ואמנות, בעיתון 'מקור ראשון' והיה עורכו משך 7 שנים, וב-2011 הפך לעורך המוסף.
ארבעת ספרי שיריו "תחינה על האינטימיות" (2008), "האש הרגילה" (2011), "מי שנפלה עליו מפולת" (2014) ו"גוף שנתת בי" (2019) ראו אור בהוצאת 'ריתמוס – הקיבוץ המאוחד' במהדורות רבות והוא הוכתר כ"אחד המשוררים הבולטים והאמיצים בדורו" (אלי הירש, ידיעות אחרונות, נובמבר 2011).ספרי שיריו הודפסו במספר מהדורות, תורגמו למספר שפות ובוצעו בידי הרכבים שונים.
כן הוציא שני ספרי הגות יהודית-עכשווית, "אם רץ ליבך" (2011) שזכה בפרס עמינוח ליצירה תורנית, ו"יהודי בלילה" – מסע בחלומות ר' נחמן מברסלב (2017), שראו אור בהוצאת 'ידיעות ספרים'. וכן רומן, "רק שנינו", שראה אור בהוצאת "הספריה החדשה" וזכה עוד בהיותו בכתב יד במלגת פוזן הבינלאומית בברקלי (2014) ולאחר מכן בפרס שרת התרבות (2017). על יצירתו זכה בפרס רמת גן לספרות (2010), בפרס ראש הממשלה ליצירה (2011), בפרס קוגל (2016) ובפרס שר החינוך ליצירה יהודית (2019). נשוי ואב לחמישה.
אליעזר פאפו

אליעזר פאפו

דר. אליעזר פאפו הוא מרצה בכיר במחלקה לספרות עברית שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב, ויושב ראש מרכז משה דוד כהן לתרבות הלדינו באוניברסיטה. 

הוא משמש גם כנשיא "ספרד – חברה ללימודי ספרד" איגוד מקצועי בינלאומי מיוחד ללימודי יהדות ספרד, ועורך ראשי של "איל פרזנטי – כתב עת לחקר יהדות ספרד."

דר. פאפו הוא גם נציג האקדמיה הישראלית ב"מועצת הרשות הלאומית לתרבות הלדינו," וחבר מועצת המנהלים של הרשות.

במחקריו הוא מתרכז  בפולקלור, בפרט בספרות הספרדית (מדוברת וכתובה, רבנית וחילונית).

נכון לעכשיו הוא מכין בחסות "הקרן הלאומית למדע:" מהדורה מוערת של "ילקוט מעם לועז" לספרי שמות, ויקרא, במדבר, עם תעתיק, תרגום לאנגלית והקדמה מחקרית. 

בינואר 2014, ספרו "היתלת לבנך ביום ההוא – פרודיות ספרדיות-יהודיות על ההגדה של פסח" זכה בפרס בן-צבי היוקרתי. 

הוא פרסם כארבעים מאמרים, בשמונה שפות, על היבטים שונים של תרבות וספרות יהודי ספרד, וכן רומנים, אחד בלדינו ושלושה בסרבו-קרואטית.

אלכסנדר מליכוב

אלכסנדר מליכוב

אלכסנדר מליכוב (מיילכס) נולד בשנת 1947 במשפחה של מורה שנשלח לגלות בצפון קזחסטן לאחר שחרורו ממאסר במחנה עבודה בוורקוטה, מעבר לכותב הצפוני. כנער, התעניין במדעים, היה אלוף המחוז בפיזיקה ומתמטיקה, זכה בפרס אולימפיאדת הפיזיקה של סיביר. בשנת 1969 סיים את לימודיו בפקולטה למתמטיקה ומכאניקה של אוניברסיטת לנינגרד, קיבל תואר שלישי ועבד במשך כעשרים שנה בתחום המתמטיקה השימושית, עם שישים פרסומים מדעיים. סיפורו הראשון פורסם בשנת 1979 בכתב העת "סבר" (צפון). כיום הוא מחברם של עשרים ושניים ספרים ולמעלה מאלף פרסומים בעיתונות, שכל הזמן חוזרים אל הנושא היהודי. הספרים החשובים ביותר מסוג זה הם "ואין להם תגמול", "ארץ ציון האדומה", "בירוביג'אן - הארץ המובטחת". חתן פרסים ספרותיים רבים, סגן העורך הראשי של כתב העת "נייבה". נשוי ואב לשני בנים בוגרים. מתגורר בסנקט-פטרבורג.

אלקס ריף

אלקס ריף

אלקס ריף (1986) משוררת ופעילה חברתית, מקימת ״הבריגדה התרבותית״.
ספר שיריה הראשון ״טִפשונת משטרים״ זכה בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם. הספר יצא ב-2018 ומסכם ב-50 שירים את חוויות ההגירה שלה מברית המועצות לישראל (הוצאת פרדס. עורכת: יעל גלוברמן, מאיירת: וליה רוזןֿ).
הבריגדה התרבותית היא קבוצת צעירים יוצאי ברית המועצות בני ״דור 1.5״, שהיגרו לארץ כילדים בשנות ה-90. הבריגדה פועלת מאז 2015 בכדי להפוך את הסיפור והתרבות של יוצאי ברית המועצות לחלק מהתרבות הישראלית, בין היתר, באמצעות הפרויקטים: ערבי שירת הגירה- סיפורי הגירה של אמנים צעירים יוצאי ברית המועצות בשירה ומוזיקה. נוֹבִי גוֹד ישראלי- שבירת הסטיגמות סביב חג השנה החדשה והסבר אודות מהותו האמיתית כחג חילוני, משפחתי וביתי. הפרויקט הגיע לכמיליון איש ברשתות החברתיות, הופיע במעל שישים ערוצי תקשורת והנובי גוד הפך לחג ישראלי מקובל ואהוב; מבצע וֵטֵרָן- סיפורם של החיילים היהודים בצבא האדום במלחמת העולם השניה דרך מפגשים עם וטרנים וקמפיין רשת. עונת ההוכחות- סיפוריהם של 350,000 צעירים דוברי רוסית שלא יכולים להתחתן בארץ או עוברים מדורי גיהינום כדי להוכיח יהדותם; פסטיבלי אודסה וסנט פטרבורג ואחרים.
אלקס בוגרת תואר ראשון במדע המדינה ומנהל עסקים ותואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית במסלול המצטיינים "צוערים לשירות המדינה", מסלול תסריטאות של בית הספר לקולנוע סם שפיגל ומסלול הליקון לשירה.
ילידת אוקראינה, עלתה עם הוריה בשנת 91 בגיל חמש. אמא לגור (1.8) ובת זוג לדניאל.
אמונה אֵלון

אמונה אֵלון

אמונה אֵלון, ילידת ירושלים 1955, עוסקת בכתיבה ובהוראת תנ"ך ומדרש. פרסמה מסות, ספרי ילדים, סיפורים קצרים למבוגרים וארבעה רומנים. הייתה בעלת טור פובליציסטי שבועי בעיתונות, בעיקר ב"ידיעות אחרונות" [1991 - 2012]. כיהנה כיועצת ראש הממשלה לענייני מעמד האישה [1996 – 1997] ובמסגרת תפקיד זה הובילה להקמת הרשות הממלכתית לקידום נשים. יצירתה הספרותית זיכתה אותה בפרס ראש הממשלה [2015] ובפרסים נוספים. ספריה תורגמו לאנגלית, להולנדית, ליפנית ולרוסית. הרומן האחרון שלה, "בית על מים רבים", יופיע בשנה הבאה גם באיטלקית, בצרפתית ובגרמנית.
אמיר אור

אמיר אור

אמיר אור הוא יוצר מרכזי בספרות העברית – משורר, סופר, מסאי, מתרגם ועורך. פרסם 13 ספרי שירה (האחרון בהם "ילד" 2018), את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (2001), ואת הרומן "הממלכה", על חיי דוד המלך (2015). שירתו תורגמה לכ־50 שפות, ופורסמה ב־30 ספרים באירופה, אסיה ואמריקה.
פרסם מאמרים בנושאי ספרות, חברה, היסטוריה, קלסיקה ודתות, ומבחר מאמריו כונס ב'שיחה – מאמרים נבחרים 1988־2018'. בין תרגומיו "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (המפעל לתרגומי מופת 1995) "סיפורים מן המַהַבְּהארָטָה" (1997) ו'עֵבֶר – תרגומים נבחרים 1987־2017'.
על יצירתו זכה בפרס ברנשטיין, מילגת פולברייט ליוצרים, פרס ראש הממשלה, ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות, פרס שירת היין של פסטיבל סטרוּגה, פרס הספרות ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה, פרס אטלס השירה האירופי, פרס העולם־מבעד־לשירה, בלו־מט מונטריאול, ומדליית הומרוס האירופית לאמנות ושירה. כן זכה בחברויות כבוד באוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים באוקספורד ועוד. נבחר כסופר אורח למפעל 'פראג, עיר התרבות' של יונסק"ו, וייצג את ישראל בביאנלה האסייתית לשירה 2019 בניו דלהי.
ב־1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ופסטיבל השירה הבינלאומי. כיהן כעורך כתב העת וסדרות השירה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". על תרומתו לספרות העברית בתחום העריכה זכה בפרס שרת התרבות לעריכה ספרותית (2017).
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה להוראת כתיבה יוצרת. לימד בהליקון, באוניברסיטת ב"ש ובאוניברסיטת ת"א, ובאוניברסיטאות באנגליה, אוסטריה, צ'כיה, ארה"ב ויפן. שימש עורך ארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק", ועורך סדרת השירה "כתוב". מכהן כחבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , וכמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אנה (חנה) פיין

אנה (חנה) פיין

נולדתי במוסקבה, עליתי לישראל ב-1991. אני כותבת פרוזה בשפה הרוסית, בעיקר סיפורים קצרים. הסיפורים שלי משקפים את החיים של יהודי רוסיה בארץ ובארץ המוצא שלנו. היצירות שלי פורסמו בישראל, רוסיה, אוקרינה, ארצות הברית וצרפת. לקט הסיפורים "תולדות האוטופדה השלישית" יצא לאור באודסה.
ניצחתי בתחרות הספרותית "הילדים והטרור".
אנטלה קאסי

אנטלה קאסי

נשיאת ארגון פן אלבניה ושגרירת שלום. משוררת, סופרת, מתרגמת ומסאית 

היא חיברה ספרים רבים באלבנית ובשפות זרות, והיא אשת רוח ידועה בחיי התרבות של אלבניה. היא היתה חברה ב"ועדת החיפוש" של פאן – ארגון הסופרים הבינלאומי. 

קאסי זכתה בפרסים לאומיים ובינלאומיים לספרות, ועבודותיה תורגמו לשפות שונות. היא כותבת בכתבי עת ובעיתונות היומית באלבניה ומתמקדת בתנועות חברתיות, בנושאי תרבות ופוליטיקה. היא גם הוזמנה לכותבת אורחת לאוניברסיטאות באלבניה ומחוצה לה. 

שירתה תורגמה ופורסמה באנתולוגיות, כתבי עת וביטאוני ספרות במקדונית, סרבית, טורקית, בולגרית, רומנית, איטלקית, גרמנית, צרפתית, אנגלית ועוד. 

היא זכתה בתארים "Universum Dona" ו-"Honorary Academician" המוענקים מטעם "האוניברסיטה הבינלאומית ללימודי שלום." נכון לעכשיו היא עובדת באוניברסיטה הקתולית "The Lady of Good Council" שבעיר טיראנה, בירת אלבניה.

אסתר אורנר

אסתר אורנר

סופרת ישראלית הכותבת צרפתית, ומתרגמת שירה עברית לצרפתית. היא נולדה בשנת 1937 בעיר מגדבורג שבגרמניה להורים יהודים פולנים. בשנת 1950, בת 13, היא עלתה לישראל לבדה, וסיימה כאן לימודי תיכון ואוניברסיטה. בשנים 1963 – 1983 היא חיה בפריז, ומאז בתל אביב. היא נמנית עם מייסדות ועורכות כתב העת "קונטינואום" של אגודת הסופרים כותבי הצרפתית. היא לימדה תרגום באוניברסיטת בר-אילן, עברית לעולים חדשים, והנחתה סדנת כתיבה במכון הצרפתי בתל-אביב. בשנת 2003 הוענק לה תואר אבירות במסדר האמנות והספרות. ספריה שראו אור בעברית: "אוטוביוגרפיה של שום אדם" (הקיבוץ המאוחד); "סוף והמשך" (רסלינג), שניהם בתרגומה של אירית עקרבי; "ביוגרפיה זעירה לחלום" (רסלינג) בתרגומה של מיכל בן נפתלי ו"פיסות קטנות של פרוזה יומיומית" (נהר) בתרגומם של מאיה בז'רנו ואירית עקרבי. לאחרונה פורסמו בכתב העת "גרנטה" שני טקסטים: “דיוקן של נשים בודדות, לפעמים מלֻוות” ו”אנשים כמו שהם”. בשנת 2008 אורנר ערכה אנתולוגיה של טקסטים מאת משוררות ואמניות ישראליות. ספרה האחרון שראה אור בצרפתית הוא: De si petites fêlures (Éd. Caractères, 2016).
ארז ביטון

ארז ביטון

ארז ביטון חתן פרס ישראל לספרות ולשירה לשנת תשע"ה, 2015.
נולד בשנת 1942 בעיר אוראן, באלג'יריה, להורים ילידי דרום מרוקו. עלה לארץ בגיל 6 עם משפחתו בשנת 1948 - למעברת רעננה ולאחר מכן לעיר לוד. למד ב"בית חינוך עיוורים" בירושלים ובהמשך השלים את לימודיו לתארים אקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן ברמת גן.
במשך קרוב ל-20 שנה היה עובד פסיכו-סוציאלי ופעיל חברתי במרכז ובפריפריה. הקים את "תהילה" - תנועה לצמצום הפער החברתי ב1974.
ארז ביטון כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בישראל, כיו"ר ארגון נפגעי פעולות איבה וכחבר במועצות ציבוריות רבות. הוא חבר דירקטוריון הוצאת הספרים "עם עובד. ייסד בשנת 1982 את כתב העת הספרותי "אפיריון" ומשמש מאז העורך הראשי שלו. מייסד (1994) ויו"ר המרכז הים-תיכוני הבינלאומי לקשרים ספרותיים ותרבותיים בינלאומיים.
ארז ביטון היה המשורר הראשון אשר נתן ביטוי, לכאב הדור השני של העלייה מארצות המזרח והמגרב, ובכך פתח לגיטימציה להוויה המזרחית בשירה העברית . שני ספריו הראשונים "מנחה מרוקאית" (1976) ו-"ספר הנענע" (1979) נחשבים ציוני דרך בשירה העברית. ארז ביטון זכה בפרס ישראל לספרות בשנת 2015.
אשר רייך

אשר רייך

אשר רייך נולד בירושלים ב-1937, במשפחה חרדית מן היישוב הישן. הוא למד ב"חדר" ובישיבות. בן 18 נטש את לימודיו ואת העולם החרדי והתגייס לצה"ל. באוניברסיטה העברית בירושלים למד פילוסופיה וספרות עברית ועד מהרה החל להתבלט כמשורר בעל קול ייחודי, נועז ורענן.
אשר רייך הוא יוצר מגוון ורב השראה מאין כמוהו. ספרו הראשון "בשנה השביעית לנדודי" הופיע ב-1963 עד כה פורסמו 20 ספרי שירה. יצאו לאור מבחר משיריו בהוצאת מוסד ביאליק "קול השירים". וכן שלושה ספרי פרוזה "מזיכרונותיו של חולה שכחה" ו"איש עם דלת" "הרחק בתוכה,"2019 וספריו תורגמו לגרמנית ושפות אחרות.
אשר שימש כעורך ביטאון הסופרים מאזניים במשך כתשע שנים. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים בארץ ובחו"ל. בשנת 1999 נבחר לחבר האקדמיה הגרמנית לשירה ושפה.
אשר זכה בפרס ראש הממשלה, בפרס הנשיא 2000, בפרס ברנר 2002. ב-2011 בפרס רמת גן לשירה על ספרו "השחיין המהיר של הרגש" - מבחר שירי אהבה. בפרסי אקו"ם (בעילום שם) זכה בשנים 1965, 1968, 1975 ו-2009 וב- 2015 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים.
למעלה מ-25 שנה לימד אשר רייך שירה בסדנאות שירה בבית אריאלה בתל אביב ובמקומות אחרים. הוא נמנה היום עם בכירי המתרגמים מן השירה הגרמנית. ספרו "הנשיקה מבעד למטפחת", עוסק בהשוואת תרגומי שירה. ספרו "סוף העולם" מציג מבחר שירים של משוררים גרמנים אקספרסיוניסטים. כן תרגם מבחר משיריו של המשורר הגרמני הנודע הנס מגנוס אנצנסברגר, "מלכויות צל" (קשב לשירה 2007), ומבחר משירי גוטפריד בן ("נעורים יפים", הוצאת כרמל, 2013).
אשר רייך אינו שוקט על שמריו.ממשיך במלאכת התרגומים והכתיבה
ברברה פוגצ'ניק

ברברה פוגצ'ניק

ברברה פוגצ'ניק (1973, סלובניה), משוררת, מתרגמת ומבקר ספרות, בוגרת האוניברסיטה הקתולית שבלובן, בלגיה, וסיימה תואר שני באוניברסיטת סורבון בפריס. פרסמה ארבעה ספרי שירה: מבול (2007); גיליונות נייר שאבדו בהמון (2008); כחול הבית (2013); ואליס בארץ המעילים (2016), וכן שירים נבחרים ברומנית, צרפתית, ספרדית  וקרואטית. היא גם כותבת סיפורים קצרים ומסות. שיריה בתרגומים הופיעו בסקירות ובאנתולוגיות ביותר משלושים שפות. היא השתתפה ביותר מ-60 פסטיבלים ספרותיים ופרסומים שונים ברחבי העולם. היא תרגמה יותר מ-150 מחברים מצרפתית, אנגלית, איטלקית, סרבית, קרואטית וספרדית. היא הייתה חברה בכמה צוותי שופטים ספרותיים, חברה ב- PEN, וחברת מועצת המנהלים של אגודת הסופרים הסלובנית.
גאבור שנטו

גאבור שנטו

יליד בודפשט 1966, הוא סופר, מסאי ותסריטאי הונגרי.
הוא בוגר לימודי משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת Eötvös Loránd, בודפשט, וכמו כן הוא למד לימודי אסתטיקה ולימודי יהדות. בשנת 2003 הוא השתתף בתוכנית הכתיבה הבינלאומית של אוניברסיטת איווה שבארצות הברית. שנטו הוא העורך הראשי של כתב העת היהודי ההונגרי Szombat. כמו כן הוא חוקר ומלמד ספרות יהודית מודרנית.
שנטו פרסם רומנים אחדים, אוספי סיפורים קצרים וספר שירה. הנובלה שלו Mószer יצאה לאור בגרמנית בשנת 1999 ואסופת סיפורים קצרים פרי עטו יצאה לאור ברוסית בשנת 2008. הרומן שלו "חתולי קפקא" יצא לאור בתורכית בשנת 2018, ויצא לאור בצ'כית בשנת 2020.
אחד מסיפוריו הקצרים, 1945 – השיבה הביתה, עובד לסרט שכותרתו 1945, בבימוי הבמאי ההונגרי פרנץ טורוק. הסרט, ששנטו נמנה עם מחברי תסריטו זכה בעשרים פרסים בינלאומיים ונמכר להפצה בארבעים מדינות.
אוסף הסיפורים הקצרים שלו משנת 2017, 1945 וסיפורים אחרים, יצא בקרוב לאור באיטלקית ובסינית. סיפור הנושא, 1945, תורגם לאנגלית, גרמנית, ספרדית, רוסית, הולנדית, סלובקית וסלובנית.
הרומן האחרון פרי עטו שיצא לאור בשנת 2019 הוא "סימפוניה אירופית."
גוון אקרמן

גוון אקרמן

גוון אקרמן, היא מחברת "אלת הקרב," רומן על שתי נשים משני קצוות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מחברת סיפורים קצרים עטורת פרסים, משוררת, מתרגמת ועיתונאית ותיקה בתחומי הכלכלה, הטכנולוגיה, גיאופוליטיקה וכל מה שביניהם. היא גם מורה לצ'יגונג ולעיתונות המקווה יום אחד לשלב מדיטציה עם כתיבה יוצרת ולהנחות סדנאות שיעזרו להתגבר על מחסומי כתיבה וטראומת החלמה. אקרמן היא ילידת ארה"ב שחיה ועובדת רוב חייה בישראל, כותבת עכשיו את ספרה השני המבקש להחיות היסטוריה עתיקה באמצעות סיפור מלכה כנענית.
גונדולה שיפר

גונדולה שיפר

נולדה ב־1980 וחיה בקלן כמשוררת ומתרגמת ספרותית. היא למדה ספרות כללית והשוואתית ושפה וספרות עברית במינכן ובירושלים. ב-2010 השלימה את הדוקטורט שלה על הפואטיקה של תהילים. הספר האחרון שלה הוא ״תרצה אתר ‒ כשהכל נוגע. ביוגרפיה של המשוררת במסות ובתרגומים״ (edition karo 2019). היא זכתה בין היתר במלגה הראשונה למתרגמים בתחילת דרכם מקרן האומנות אן.אר.וו עבור עבודתה על תרגום הרומן ״אבדות״ מאת לאה גולדברג (הוצאת ארקו, 2016). לאחרונה זכתה במלגת איגוד המתרגמים הגרמני על מנת לעבוד על האנתולוגיה ״שירה עברית בגרמניה״ (בעריכת אדריאן קאסניץ' וגונדולה שיפר, הוצאת פאראזיטנפרסה, 2019).

היא כותבת שירה בגרמנית ובעברית ומתרגמת את שיריה בעצמה לגרמנית. ב-2017 התפרסם ספר השירה שלה ״ירושלים-קלן. דרום על פני ספרי״ (הוצאת גרוסוואן). נוסף על כך, שיריה התפרסמו באנתולוגיות וכתבי עת שונות. שיריה בתרגומו של ירדן בן־צור ראו אור בישראל בעיתונות ״ידיעות אחרונות״ ו״הארץ״. באוקטובר הקרוב ייצא לאור ספר השירה הדו־לשוני בעברית ובגרמנית ״בין השורות״ (הוצאת פסז׳ן, וינה), עם מבחר שיריה ליד שירי שלוש משוררות ישראליות וגרמניות אחרות.
גלעד מאירי

גלעד מאירי

ד"ר גלעד מאירי (ירושלים, 1965) הוא משורר ועורך. מנהל מייסד (עם קבוצת כתובת, 2002) של מקום לשירה. מנהל ומייסד שותף של בית הספר לאמנויות המילה, מטר על מטר, פסטיבל ירושלים לשירה ומעורכי ומייסדי כתבי העת כתובת (2009–2012) וננופואטיקה (מ-2013). פרסם 12 ספרים ובהם ששה ספרי שירה, ספר סיפורים קצרים, שלוש אנתולוגיות שירה בנושאי כדורגל, תפילה ומחאה חברתית (השתיים האחרונות כעורך שותף) וספר מחקר על שירת דוד אבידן המבוסס על עבודת הדוקטורט. שיריו תורגמו לאנתולוגיות ולכתבי עת במספר שפות ובהן אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, גרמנית, ערבית וטורקית. זכה במספר פרסים ומענקים ספרותיים ובהם: פרס ירושלים לספרות יפה ע"ש זבולון המר עבור כ"י של פגני אורגני (תחרות בעילום שם של אגף התרבות של עיריית ירושלים, 2001), פרס ראש-הממשלה (2008) ופרס אקו"ם עבר כ"י של שחרור בתנאים מגבילים (2012).
דורית זילברמן

דורית זילברמן

יש לי שני עטים – באחד אני כותבת ספרים ובשני כתבי טענות והגנה בתחום דיני המשפחה, כעורכת דין. אני משתמשת בעט גם כעורכת וכסופרת צללים. בין לבין אני מרצה, מלמדת כתיבה יוצרת, ומרצה במגוון נושאים; מכהנת כס. יושב ראש אגודת הסופרים העברים בישראל מאז 2015 וכיושבת ראש מערכת כתב העת הספרותי "מאזניים".

תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב. עבודת המאסטר: עיונים ביצירת יונה וולך 1984. (המחקר והספר הראשון על וולך).

קיבלתי את תואר הדוקטור בשנת 1990 מאוניברסיטת בר אילן בנושא: "האני היהודי החצוי ביצירות א.ב. יהושע ופיליפ רות'".  אחדים מספרי עוסקים בחיפוש אחר הזהות היהודית, אחדים – אחר הזהות הנשית ומנסים לברר את המושג אימהות. ספרי עובד לסרט בשם "טהארה"; השתתפתי בכמה כנסים בינלאומיים והרציתי על יצירתי. ספריי תורגמו לשפות אחדות כמו אנגלית צרפתית ערבית הינדית סרבית ורומנית.

קיבלתי מלגות ופרסים ספרותיים ובהם: קרן תל אביב לאמנות, קרן דוב סדן, קרן זיכרון לתרבות יהודית בניו יורק; הקרן לעידוד סרטי איכות. פרס קוגל, פרס ראש הממשלה לשנת 2017.

פרסמתי 19 ספרים בעיקר רומנים ויש לי 3 ילדים, הם פאר היצירה שלי, תום דין ואביגייל.

דינה קטן בן ציון

דינה קטן בן ציון

ד"ר דינה קטן בן-ציון  היא משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות.

בעלת תואר ראשון באנגלית ובספרות עברית (1967) ותואר שני בהיסטוריה (1987), שניהם מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שלישי בספרות משווה מאוניברסיטת בר-אילן (2011).

פרסמה 7 ספרי שירה,  3 ספרי עיון  וספר אוטוביוגרפי. תרגמה יצירות של חשובי הסופרים והמשוררים שכתבו בסרבית/קרואטית לאחר מלחמת העולם השנייה.  בין תרגומיה ספרים מפרי עטם של איווֹ אַנְדְריץ', דנילוֹ קישׁ, אלכסנדר טישְׁמָה, דָוִיד אַלְבָּחַרִי, פיליפּ דָוִיד, מילוֹרד פּאביץ', דוּבְּרָבְקָה אוּגְרֶשִׁיץ', גוֹרְדַנָה קוּאִיץ', וַסְקוֹ פּוֹפָּה, איוָון לאליץ'  ואחרים, וכן יצירות בודדות רבות מספרות ארצות יוגוסלביה לשעבר בשירה, פרוזה ועיון, שפורסמו בבמות ספרותיות שונות.  

על תרגומיה  זכתה בפרס מטעם ארגון פאן הסרבי  (1993)  ובאות הוקרה מטעם אגודת מתרגמי הספרות של סרביה (2011).  פעמיים  זכתה בפרס היצירה לתרגום מטעם שרת התרבות והספורט (ב-1994 וב-2015).

דינה קטן בן-ציון חוקרת ומרצה על המורשת הרעיונית ביצירות סופרים יהודים מארצות יוגוסלביה לשעבר, ובכלל זה על נושאים הקשורים בביטוי הניתן בספרות שנכתבה בסרבית/קרואטית  לזהות היהודית על פניה המשתנים והולכים לאחר השואה ועל יהדות כזהות ותרבות  במסגרת התייחסות חופשית מדת.  

דלפין אורווילר

דלפין אורווילר

דלפין אורווילר (ילידת 1974) היא הרָבָּה השלישית בצרפת, והחל משנת 2012 עורכת ראשית של הרבעון היהודי Revue de pensée(s) juive(s) Tenou'a. היא עומדת בראש קהילה בפריז, ומשתתפת בהובלת "התנועה הליברלית היהודית בצרפת," ארגון יהודי ליברלי תרבותי ודתי המסונף לתנועה העולמית ליהדות מתקדמת, שאליה היא הצטרפה בשנת 2008. בשנת 2013 יצא לאור ספרה "En tenue d’Eve. Féminin, Pudeur et Judaïsme," (בבגדי חוה אימנו: פמיניזם, צניעות ויהדות"), הדן בייצוגי עירום וצניעות בתנ"ך.
אורווילר נולדה וגדלה בננסי, עברה לירושלים בת 17 ולמדה מדעי החיים באוניברסיטה העברית. חמש שנים אחר כך היא חזרה לפריז ועבדה כעיתונאית. היא למדה אצל מלומדים יהודים נודעים ו"באוניברסיטה ישיבה" בניו יורק. בשנת 2008 היא הוסמכה לרבנות ב-Hebrew Union College-Jewish Institute of Religion שבניו יורק.

עם פרסומיה נמנים:

(en) Notarikon: The Rabbinic Art of Word-breaking, Hebrew Union College-Jewish Institute of Religion, Brookdale Center, 2008.
(en) Lifting the Curtain - The theatrical Kol Nidre [archive], article of Delphine Horvilleur in the collective work All these Vows [archive] published by rabbin Lawrence A. Hoffman (en), 2011, Jewish Lights Publishing.
(fr) En tenue d’Ève : féminin, pudeur et judaïsme, Grasset, 2013
(fr) Comment les rabbins font les enfants, Grasset, 2015
(fr) with Rachid Benzine, Des mille et une façons d’être juif ou musulman, Seuil, 2017
(fr) Réflexions sur la question antisémite, Grasset, 2019
דנה כספי

דנה כספי

דנה כספי נולדה וגדלה בירושלים. למדה אמנות ואנימציה באקדמיה "בצלאל". בשנת 1990 החלה ללמוד נורווגית באוניברסיטת אוסלו, ולאחר מכן השלימה תואר שני בלימודים קלטיים וסקנדינביים (כולל שלוש השפות נורווגית, דנית ושוודית) באוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד, ממנה גם קיבלה תואר דוקטור בספרות סקנדינבית בשנת 2000. השתלמה בספרות נורווגית באוניברסיטת טְרוֹמְסֶה (Tromsø) שבצפון נורווגיה. משנת 1996 מתרגמת ספרות יפה מהשפות הסקנדינביות – דנית, נורווגית ושוודית, ולאחרונה גם מאיסלנדית. מקדישה את כל זמנה לתרגום, וכותבת מדי פעם מאמרים בנושאים הקשורים לתחומי ההתמחות שלה.

בין הסופרים העכשוויים שכספי תרגמה ניתן למצוא את פטר הוג, פֶּר פֶּטֶרסון, לארס סוֹבִּי כּריסטנסן, רוי יקובּסן, פֶּר אוּלוּב אֶנקוויסט, ביארנה רוֹיטֶר, שֶל אַסקילְדסֶן ויוּ נסבו. תרגמה את טרילוגיית "קריסטין לַוורַנְסדַטֶר" מאת הסופרת הנורווגית זוכת פרס נובל, סיגריד אוּנְדְסֶט. במקביל היא מתרגמת גם ספרי ילדים, ביניהם תרגומים חדשים לספריה של אסטריד לינדגרן כגון "בילבי גרב-ברך", "מדיקן" ו"קרלסון על הגג" ולסיפורי משפחת המומינים מאת טוּבֶה ינסון, שכתבה גם את "ספר הקיץ" – ספרה הראשון למבוגרים שראה אור בעברית. בימים אלה שוקדת בין השאר על תרגום ששת הכרכים של הרומן מעורר המחלוקת "המאבק שלי" מאת הסופר הנורווגי קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוֹרְד.
בשנת 2002 זכתה בפרס שר התרבות, המדע והספורט על תרגום הספר "אחים בדם" מאת אינגְוַור אַמבְּיורנסֶן, ובשנת 2011 בפרס למתרגמים משפה מיוחדת (במסגרת פרסי שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית) על תרגום הספר "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת שֶל אסקילדסן. כמו כן זכתה בפרס NORLA (Norwegian Literature Abroad) מטעם משרד החוץ הנורווגי בשנת 2013 ושנה לאחר מכן בעיטור אנדרסן על תרגום הספר "משפחת המומינים - חורף קסום" מאת טובה ינסון. בשנת 2016 זכתה בפרס רמת-גן למצוינות ספרותית על תרגום ספרו של דאג סולסטד "רומן 11, ספר 18" מנורווגית.
דני כספי

דני כספי

דן כספי הוא רופא במרכז הרפואי תל אביב, שם עמד בראש המחלקה לראומטולוגיה עד 2014, היה פרופסור חבר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ויו"ר האגודה הישראלית לראומטולוגיה. הוא פרסם מעל 150 מאמרים מדעיים.
דני החל לפרסם שירה וסיפורים קצרים בכתבי-עת ספרותיים מגיל 40. אוסף השירה הראשון שלו "רפואה פנימית" יצא לאור בשנת 1991 (יחדיו). ספר הסיפורים הקצרים שלו "הפסקה פתאומית" (זמורה ביתן, 2004) זכה בפרס משרד התרבות לשנת 2005 על יצירת בכורה בפרוזה. הרומן שלו "ארבע רוחות אהבה" ראה אור בשנת 2009 (כנרת-זמורה-ביתן). אוסף השירה האחרון שלו ("ספק בגידה") ראה אור באוקטובר 2018 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. דן נמנה עם מייסדי שירת המדע, תחרות הספרות השנתית לזכר עופר לידר למדענים במכון ויצמן למדע, וחבר מערכת הפרסום השנתי של שירת המדע בהוצאת WIS.
דפנה שרייבר

דפנה שרייבר

דפנה שרייבר, מנהלת תחום תרבות ומחשבה יהודית במכון ון ליר בירושלים.
דוקטורנטית בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה מתמקדת בקשרים שבין אמונות, ערכים ופוליטיקה חסידית בחסידות גור בהנהגתו של רבי ישראל אלטר, האדמו"ר הרביעי לבית גור, מקום המדינה ועד לשנת 1977.
למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון בחוג להיסטוריה כללית ובחוג למדעי המדינה, ולתואר שני בחוג למחשבת ישראל.
את עבודת הגמר בחוג למחשבת ישראל כתבה על אברהם מרדכי אלתר, בעל ה"אמרי אמת", האדמו"ר השלישי לבית גור. בשנת תשע"ד זכתה בפרס אריה לובין לחקר מדעי היהדות.
דיתי רונן

דיתי רונן

דיתי רונן היא משוררת, עורכת ומתרגמת שירה.

פרסמה תשעה ספרי שירה, ארבעה בעברית וחמישה בשפות אחרות. שירתה מתורגמת לשפות רבות ומתפרסמת באנתולוגיות ובאתרי שירה במקומות שונים בעולם. דיתי רונן זכתה בשלושה פרסים בינלאומיים, בשני פרסים לאומיים ובמספר אותות כבוד, הזמנות אירוח ומלגות והיא מוזמנת להופיע עם שיריה בפסטיבלים, באקדמיות ובמסגרות אחרות בישראל וברחבי העולם.

לצד עבודתה הספרותית, ד"ר דיתי רונן היא חוקרת, יועצת ומרצה לאמנויות, לתיאטרון ולמדיניות תרבות. לשעבר מרצה באוניברסיטה העברית, מנהלת תחומי מדיניות תרבות, תיאטרון וספרות במשרד התרבות, ומנהלת תחומי תיאטרון וספרות באגף לאמנויות בעיריית תל אביב. 

דיתי רונן נולדה בתל אביב. היא אם לחמישה ומתגוררת בנווה מונוסון. 

ולרי זנאטי

ולרי זנאטי

ולרי זנאטי, ילידת 1970, הגיעה עם משפחתה לישראל בשנת 1983, כאן עברו עליה נעוריה והעברית הפכה לשפתה השנייה. היא מתרגמת לצרפתית את ספרי אהרון אפלפלד מאז שנת 2004. היא גם חיברה כמה ספרים, כגון "יעקב, יעקב," זוכה פרס Inter Book לשנת 2015, שנמכר בצרפת ביותר מ-100,000 עותקים, ועובד לתיאטרון בצרפת ובישראל. רב המכר הבינלאומי שלה, "בקבוק בים עזה," עובד לסרט על ידי תיירי ביניסטי. היא גם תסריטאית העומדת לכתוב, יחד עם שחר מגן, תסריט לסדרה Possessions שתוקרן בערוץ הטלוויזיה Canal+.
ז'ק אטאלי

ז'ק אטאלי

ז'אק אטאלי נולד ב -1 בנובמבר 1943. בוגר אקול פוליטכניק ויועץ מיוחד לנשיא צרפת פרנסואה מיטראן במשך עשר שנים. הוא ייסד ארבעה מוסדות בינלאומיים: פעולה נגד רעב, יוריקה, הבנק האירופי לשיקום ופיתוח (EBRD) וכוכב חיובי. ז'אק אטאלי כתב מעל 1,000 מאמרי מערכת עבור המגזין הצרפתי L'Express והוא מחברם של 80 ספרים (מאמרים, רומנים, ביוגרפיות ומחזות) שמכרו 8 מיליון עותקים ותורגמו ל 22 שפות.
ז'אק אטאלי הבריק כסופר בז'אנרים רבים ושונים. הוא כתב מחזות תיאטרון, ובנושאים שונים: מוסיקה, כלכלה, היסטוריה, סוציולוגיה וכן הלאה.
חביבה פדיה

חביבה פדיה

חביבה פדיה היא הוגת דעות, חוקרת יהדות, מיסטיקה, קבלה וחסידות, עוסקת בכתיבה מסאית של ביקורת ותרבות, יוצרת בתחום התיאטרון והמוזיקה ומשוררת.
מספרי השירה של חביבה פדיה:
הגיהנום הוא גן עדן ברוורס, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד – 2016.
מוקדמים ומאוחרים, הוצאת גמא, 2015.
דְּיוֹ אדם, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד – 2009.
מוצא הנפש, תל אביב: עם עובד – 2002.
מתיבה סתומה, תל אביב: עם עובד – 1996.
ספרי פרוזה:
בעין החתול, תל אביב: עם עובד – 2008.
חותמות, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2014.
 חוה פנחס-כהן

חוה פנחס-כהן

משוררת, מרצה לספרות ואמנות, מנחה של סדנאות כתיבה לשירה ולפרוזה , וירושלמית. עורכת ספרי שירה וספרי אומנות. בשנת 1989 פנחס-כהן ייסדה וערכה את כתב העת לספרות, אמנות ותרבות יהודית "דימוי", כתב עת בינתחומי העוסק בתרבות היהודית בתפר שבין העולם היהודי והישראלי. מאז 2007 , פנחס-כהן מייסדת ומנהלת אומנותית של "כיסופים" – כנס ירושלים לסופרים ומשוררים יהודיים, שהתקיים ארבע פעמים בבית אבי חי ובמשכנות שאננים. בשנת 2019 מתקיים כנס כיסופים החמישי של סופרים, משוררים ומחזאים יהודים במכון ון ליר בירושלים.
נושא מרכזי במחקרה וכתיבתה של פנחס-כהן, הינו העיסוק בספרות יהודית, בזהותן של ספרויות היהודים לאחר מלחמת העולם השנייה. היא עוסקת בחקר תרבות יהדות הבלקן מאז גירוש ספרד, התפתחותה באזורי הבלקן השונים בשפת הלדינו והיעלמותה בשואה. חוה פנחס כהן מרבה לשוטט ולכתוב בארצות הבלקן: בולגריה, סרביה, מקדוניה וסלובניה, הן מזווית הראיה היהודית והן התרבותית. מאמריה בנושא פורסמו בעיתונים "הארץ", "ישראל היום" ו"מקור ראשון". שיריה תורגמו לאנתולוגיות שונות בשפות אנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, בולגרית, ספרדית, סינית, סרבית-קרואטית, סלובנית, סלובקית, מקדונית, הונגרית, הינדו ותורכית. עד כה פרסמה שנים עשר ספרי שירה; ספר שיחות על שירה ואמנות עם המשורר ישראל אלירז, אסכולה של איש אחד, יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
חנן שניר

חנן שניר

טוביה סולמי

טוביה סולמי

טוביה סולמי נולד ב-1939 בשכונת התקווה בתל אביב, למשפחה שעלתה מתימן. ושירתו היא בעיקרה - שירת השכונות. הוא עבד שנים רבות כמזרחן וכל שנותיו היה גם פובליציסט והיום כגמלאי הוא עוסק בתחומי חברה, תרבות, מורשת מחקר, הוצאה לאור ועריכה.
מנעוריו, מעל שישים שנה, כותב סולמי שירה ועד היום פרסם שבעה ספרי שירה והם:
תפלה לגולים בעולמם, 1974
שתי גדות למוצררה, 1978
בטרם גשם, 1978
עד עלות השחר, 1980
אל הר ההר, 1983
כרם היה לתימנים, 2005
ואף על פי כן, 2015.
מזה שנים נחשב סולמי למשורר לוחמני המבטא בשירה ובפרוזה מחאה על תופעות שונות בחברה הישראלית. ב-2005 זכה בפרס שבזי לשירה.
טל ניצן

טל ניצן

טל ניצן היא משוררת, סופרת, עורכת ומתרגמת עטורת פרסים. פרסמה שבעה ספרי שירה, שישה ספרי ילדים ואת הרומן "אֶת כל הילדים בעולם". תריסר מבחרים משירתה פורסמו בעולם. זכתה בפרס משרד התרבות לספר ביכורים, פרס ברנשטיין לשירה, פרס אשכול לסופרים, פרס אקו"ם ליצירות בעילום שם, פרסי האוניברסיטה העברית ובר-אילן לשירה, ועוד. תרגמה לעברית כשמונים יצירות מספרדית ומאנגלית, ועיבדה גרסאות של 'דון קיחוטה' ושל סיפורי שייקספיר לקוראים צעירים. על תרגומיה זכתה בין השאר בפרס היצירה למתרגמים מטעם שר/ת התרבות (פעמיים), בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ובמדליה מנשיא צ'ילה על תרגומיה לשירת פבלו נרודה.
ממייסדות ועורכות כתב-העת המקוון "המוסך" שבאתר הספרייה הלאומית.
יגאל שוורץ

יגאל שוורץ

יגאל שוורץ נולד ב-1954. בעל תואר דוקטור (בהצטיינות יתרה) מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1989). בעל פוסט-דוקטורט מביארנטון, אוניברסיטת אוקספורד, אנגליה (1990-1989). פרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד (1994-1993), באוניברסיטה של מישיגן, אן-ארבור (1999-1998) ובמכון הטכנולוגי לכלכלה והנדסה בבודפשט (2014). כתב שנים-עשר ספרי מחקר, ששלושה מהם תורגמו לאנגלית, ולמעלה ממאה ועשרים מאמרים ומסות. חלק מפרסומיו ראו אור גם באנגלית, ערבית, צרפתית, איטלקית, פולנית, ספרדית, פורטוגזית וסינית. ערך קרוב לשלוש מאות ספרים: עיון, סיפורת, שירה, מחזה ומסות בארץ ובחו"ל. כמו כן, ערך עם זיסי סתווי את לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים (הוצאת דביר ו"הקשרים", המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014).
כיהן כראש החוג לספרות עברית בירושלים (1999-1998) וכראש המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2006-2003 ו-2010-2008), וב-2009 הקים בה את המסלול למו"לות. החל משנת 2001 מכהן כראש מרכז "הקשרים" (שהפך למכון מחקר בשנת 2007) לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ייסד וערך את סדרת הספרים המחקרית "מסה קריטית" וערך את כתב העת המחקרי "מכאן". מייסד ועורך כתב העת הבינ"ל BGU Review. מ-2007 משמש כעורך בכיר ויועץ המערכת בהוצאת כנרת זמורה דביר, הוצאת הספרים הגדולה בישראל. הוא גם עורך הסדרה "רוח צד" (עם דקל שי שחורי ומוריה דיין קודיש).
יהודית רותם

יהודית רותם

יהודית רותם נולדה בבודפשט, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה וכתינוקת הגיעה ביוני 1944, עם הוריה ואחותה, ברכבת שארגן ד"ר קסטנר ז"ל, למחנה הריכוז ברגן-בלזן. אחרי שבעה חודשים במחנה וכשנה במחנה פליטים בשווייץ, הגיעה המשפחה לארץ. היא התחנכה במוסדות חרדיים ונישאה בגיל שמונה עשרה לבעלה אברך הכולל. תוך 12 שנים ילדה תשעה ילדים. שתיים מבנותיה נפטרו בעודן תינוקות. בגיל 38 היא נטשה את החברה החרדית עם שבעת ילדיה, בנה נשאר חרדי. שש בנותיה עוסקות בכתיבה עיתונאית וספרותית, בחינוך, בהיי-טק, באמנות ובתיאטרון.
יהודית רותם היא סופרת ועורכת, פרסמה תחת שמה 13 ספרים, שחלקם תורגמו לשפות שונות וזכו בפרסים ספרותיים. כתבה וערכה כ-70 ספרים מוזמנים. מעת לעת היא כותבת סקירות על ספרים ב"הארץ", מרצה ומשתתפת באירועים ספרותיים. היא סבתא ל-24 נכדים ולשבעה נינים [עד כה.
יהושוע סובול

יהושוע סובול

יהושע סוֹבּוֹל (נולד ב-24 באוגוסט) 1939 הוא מחזאי, במאי וסופר ישראלי.

הוא גדל בתל מונד. באמצע שנות ה-60 כתב סיפורים שהתפרסמו בכתב העת "קשת". למד ספרות והיסטוריה בסמינר אורנים ופילוסופיה בסורבון בפריז. כשלמד בפריז שמע על עלילת דם שהתפתחה נגד סוחרים יהודים בעיר. הוא כתב על הנושא וכתוצאה מכך החל להיות כתב "על המשמר" בפריז. כשחזר לארץ כעבור שנה החל לעשות כתבות שטח לאותו עיתון. כתבותיו על שכונות מצוקה בשנות ה-70, שימשו מאוחר יותר כחומר רקע לכתיבת המחזה "קריזה". מחזהו הראשון היה "הימים הבאים" (1971) בתיאטרון חיפה. לאחר מכן עבד שם כמחזאי וכעוזר למנהל האמנותי של התיאטרון. בשנת 1984 נבחר למנהל האמנותי של תיאטרון חיפה ובעקבות זאת פרש מכתיבה עיתונאית והחל בפרסום מאמרים פובליציסטיים. מחזהו "גטו" מ-1983 זכה להצלחה בינלאומית. המחזה תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות, וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים. לאחר המחאה הציבורית שעורר מחזהו "סינדרום ירושלים" ב-1988, התפטר מתפקידו כמנהל אמנותי והחל להתמקד יותר בכתיבת מחזות.

מחזותיו של סובול עוסקים בשלושה נושאים עיקריים: ביקורת חברתית (קיפוח, פונדמנטליזם דתי), אירועים שהתרחשו בהיסטוריה של העם (השואה, תקופת ההתיישבות בארץ) ונגיעות אקטואליות (סרבנות מצפון, הנדסה גנטית ועוד). הוא כתב מספר פזמונים להצגותיו ופרסם שני ספרים. בשנת 2006, בגיל 67, עלה סובול לראשונה על הבמה כשחקן במחזהו של אנטון צ'כוב.

יונתן ברג

יונתן ברג

יונתו ברג, יליד ירושלים, 1981, גדל בהתנחלות פסגות. הוא ויתר על סגנון החיים הדתי ומתגורר עכשיו בתל אביב. הוא בעל תואר בכתיבה יוצרת ותואר שני בביבליותרפיה. הוא משורר וסופר שפרסם עד כה שלושה ספרי שירה, שני ספרי פרוזה וספר זיכרונות. זוכה פרס עמיחי ומלגת "פרדס" של הספרייה הלאומית, תחרות "כל ההתחלות" של הוצאת עם עובד (2012) ופרס משרד התרבות (2015).
יוסי סוכרי

יוסי סוכרי

יוסי סוכרי הוא סופר ומרצה ופובליציסט. זכה בפרסים ספרותיים חשובים. ספריו נלמדים באוניברסיטאות וזכו לשבחי הביקורת בארץ ובחו"ל. ספרו בנגזי ברגן בלזן נלמד לקראת בחינות הבגרות בספרות, ותיאטרון La Mama היוקרתי בניו יורק העלה מחזה המבוסס על הספר. סוכרי מרצה במוסדות אקדמיים מובילים בארץ וברחבי העולם.
יעקב שכטר

יעקב שכטר

נולד באודסה בשנת 1956, התגורר בוילנא ובסיביר. בעל תארי מ.א. מטעם שני מוסדות להשכלה גבוהה. מתגורר בישראל משנת 1987.
נכון לעכשיו יצאו לאור 25 ספרים פרי עטו, ביניהם שני ספרים תיעודיים החוקרים את ההסטוריה של יהודי ליטא בזמן השואה (היוו בסיס למאמר באנציקלופדיה "פנקס הקהילות: ליטא" שיצא בהוצאת יד ושם בשנת 1996 (163-166). עוד ביניהם 3 רומנים, 7 ספרי סיפורת קצרה ו"קול דממה דקה", אוסף סיפורים חסידיים בעקבות המקור העברי של הרב יוסף זבין, ב9 כרכים.
הסיפורים הקצרים והנובלות של יעקב שכטר זוכים לפרסום רב בעיתונות הישראלית בשפה הרוסית, דוגמת המגזין הספרותי "22", "דבר הסופר", "מגזין ירושלמי", העיתונות האמריקאית – העיתונים "פארווערטס", "הביטאון הרוסי החדש", העיתונות הקנדית - מגזין "אקסודוס", העיתונות האוקראינית – "מוריה", "מגדל" וכן עיתונים ומגזינים רבים המתפרסמים ברחבי הפדרציה הרוסית.
מ1998 העורך הראשי של כתב העת בשפה הרוסית "ארטיקל".

ב2009 זכה בפרס על שמו של יורי נגיבין, אשר ניתן ע"י איגוד הסופרים של ישראל בשפה הרוסית עבור היצירה הטובה ביותר בתחום הסיפורת.
לאה איני

לאה איני

לאה איני (1962) היא סופרת ומשוררת ישראלית. פרסמה שורה ארוכה של ספרי שירה ופרוזה. חלק מסיפוריה הקצרים זכו לתרגומים רבים וכן הופק אלבום שירים פרי עטה.
לאה איני נולדה בתל אביב לאב ניצול שואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שהיא גדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. איני החלה לכתוב מגיל צעיר, למדה ספרות ולשון בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. קובץ שיריה הראשון "דיוקן" זכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. בשנים הבאות היא המשיכה לכתוב ולפרסם שירה ופרוזה למבוגרים, ילדים ונוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות.
עבודות הפרוזה הייחודיות ושוברות הטאבו שלה זיכו אותה בשבחים חריגים. חבר-השופטים בפרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ד, נימק: "לאה איני היא כיום הסופרת המובילה של דורה... סופרת בעלת תעוזה ומודעות חברתית עמוקה...". בשנת 1993 זכתה איני בפרס קרן תל אביב, וזכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות (1994, 2004). בשנת 2006 היא זכתה בפרס ברנשטיין למחזאות על המחזה "מי אלמה". פרס ביאליק הוענק לה בשנת תש"ע 2010, ופרס ניומן לספרות עברית בשנת תשע"ה. ספריה של איני היו מועמדים לפרס ספיר שלוש פעמים:"ורד הלבנון" בשנת 2010, "סוסית" בשנת 2010, ו"בת המקום" בשנת 2012.
איני מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.
מאיר עוזיאל

מאיר עוזיאל

מאיר עוזיאל הוא סופר, סאטיריקן ועיתונאי.
מאיר עוזיאל (יליד 1945) מפרסם מידי סוף שבוע ב"מעריב" עמוד אישי בשם "שיפודים" כבר במשך 45 שנה. בעמוד זה התפרסמו אלפי קטעים בסוגות שונות: סאטירה, כתיבה ספרותית, הומור, שירה, ביקורת חברתית, תרבותית ופוליטית ועוד. בישראל פורסמו שבעה ספרי לקטים של קטעים ספרותיים הומוריסטיים וסאטיריים מובחרים מתוך מדור. מאיר עוזיאל גם פרסם ארבעה רומנים. אחד הרומנים שלו "מקום קטן עם דבי" (הוצאת "מודן") המתרחש בתקופת הכוזרים תורגם לרוסית ומופץ ברוסיה ובארצות דוברות הרוסית. כמו כן יצר תכניות טלוויזיה שונות והשתתף בתכניות טלוויזיה סאטיריות והומוריסטיות. כעיתונאי ועורך פרסם ראיונות, כתבות ומאמרים רבים, ערך מוספים בעיתון "מעריב", וכן ייסד כעורך ראשי את העיתון "מקור ראשון". מפעל תרבותי ספרותי נוסף שלו הוא "בימת מופעי הספרות" בעריכתו, המתקיים כיום בתיאטרון "צוותא" בתל אביב, ומקודם התקיים בתיאטרון "הקאמרי" בתל אביב. מנהל אמנותי של אגודת הסופרים העברים.
מאיר שלו

מאיר שלו

מאיר שלו נולד בנהלל ב-1948.
עשה את רוב שנותיו בירושלים ומתגורר היום בעמק יזרעאל.
כותב רומנים וספרי עיון לגדולים, ספרים לילדים קטנים וטור שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות.".
ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו לפרסים בארץ ובחו"ל.
אב לבת ולבן, סב לנכדה ולנכד.
אוהב צמחי בר, טיולי 4X4 , תנ"ך, בעלי חיים ורומנים של סופרים אחרים.
מיכאל יודסון

מיכאל יודסון

מיכאל יודסון נולד ב- 20 בינואר 1956 בסטלינגרד (כיום וולגוגרד), רוסיה. בשנת 1982 סיים את לימודיו במחלקה לפיזיקה ומתמטיקה במכון הפדגוגי של וולגוגרד. עבד בבית ספר כמורה למתמטיקה. מאז שנת 1999 מתגורר באופן קבוע בישראל, בתל אביב. בין השנים 2000-2015 עבד כעורך משנה של כתב העת ישראלי בשפה הרוסית "22". מאז 2016  עורך ראשי של כתב העת תל-אביבי "ארטיקל" בשפה הרוסית. כתביו פורסמו בכתבי העת "נייבה", "זנמיה", "דיין אי נוץ'" (יום ולילה), "אינטר פואזיה", "סיים' איסקוסטב" (שבע אמנויות) (גרמניה), "מלצ'ני פוט'" (שביל החלב). מחבר הרומן האנטי-אוטופי "סולם לארון",הליקון פלוס, סנקט פטרבורג, 2003; הוצאה שנייה: אוגי מוסקבה, 2005 ;הוצאה שלישית: זברה E , מוסקבה, 2013), ושל המחזה  "רוויזור-ס (מחזה מאת ניקולאי וסילייביץ' גוגול בתיאטרון קולומבוס)" - פנטזיה פוסט-מודרנית על נושאי גוגול, 2011.

מילאן ריכטר

מילאן ריכטר

Milan Richter (*1948 in Bratislava, Slovakia)
Slovak poet, dramatist, translator, essayist, publisher and former diplomat.

He worked as editor in Slovak publishing houses and literary reviews in 1970’s and 1980’s.
In 1993 – 1995 he was the first head of the Slovak Embassy in Norway, accredited for Iceland (chargé d´affaires a.i.). From summer 1995 until 2002 he was chief editor of the Slovak Literary Review and head of section SLOLIA at the Slovak Literature Centre in Bratislava.
He served as chairman of the Slovak Literary Translators Society in 1999-2003. Since 2001 he runs his MilaniuM Press. 2013 – 2016 he served as chairman of the Club of Independent Writers in Slovakia. Since January 2017 he is President of the Slovak PEN Centre.

Richter has published 10 books of poetry in Slovak (Pollen, 1976; Roots in the Air, 1992; From Behind the Velvet Curtains, 1997; An Angel with Black Feathers, 2000; Secrets Wide Open, 2008; Century, the Cruel 100-Eye Monster, 2019, etc.), as well as 11 books of his selected poems in translation into German, Norwegian, Bulgarian, Czech, Hebrew, Arabic, French, Spanish, Chinese, Macedonian and Serbian. His poems were translated altogether into 36 languages..
Richter wrote 4 theatre plays (From Kafka’s Hell-Paradise, 2006; Kafka’s Second Life, 2007, both published as Kafka and Kafka, 2016; The Short Unhappy Life of Marilyn Monroe, 2013, published 2017; Good Deeds Safe the World, 2018) which were translated into 9 languages and published in Spain, Serbia, Bulgaria, Romania and Turkey.

Richter has translated 78 books and theatre plays into Slovak, e.g. collected poems of Tomas Tranströmer, selected poems of Emily Dickinson, Pablo Neruda, Ernesto Cardenal, Edith Södergran, Artur Lundkvist, Kjell Espmark, Pia Tafdrup, Knut Ødegård, Eva Ström, R. M. Rilke, Ernst Jandl, anthology of 33 Swedish poets of the 20th century, Goethe‘s Urfaust and Faust I, Kafka‘s aphorisms and short prose, novels of John Cheever, Rolf Hochhuth, Lars Gustafsson, theatre plays of P. O. Enquist (6 plays), Elias Canetti, Elfriede Jelinek etc., as well as fairy-tales of Oscar Wilde and H. C. Andersen.

Richter received the AOSS (Association of Writers Organisations of Slovakia) Prize in 2017 for his book Kafka and Kafka, the Kathak Literary Award 2016 in Bangladesh, the Björnson Prize 2010 in Norway and the Swedish Academy Translation Prize in 1999. He was awarded the Norwegian Royal Order of Merit – knight of the 1st class by the King of Norway Harald V in 2008 and the Golden Order of Merit for the Republic of Austria in 2002. He received three prizes and ten awards for his translations in Slovakia, Sweden and Austria.
מירון איזקסון

מירון איזקסון

פרופ' מירון ח. איזקסון דור רביעי בארץ. עד כה ראו אוֹר 12 ספרי שירה ו – 6 ספרי פרוזה. החדש ביותר הוא ספר השירים "הגיע הזמן להִשמר מעצמנו". לאחרונה אף ראה אוֹר ספר מאמרים על יצירתוֹ בהוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת בר-אילן בהשתתפות אהרן אפלפלד, דן מירון, עליזה גרינברג, חביבה פדיה ורבים נוספים. מירוֹן זכה בפרסים שונים וביניהם פרס נשיא המדינה לספרות עברית ופרס ברנר לשירה. 11 מספריו ראו אור בחו"ל בארצות-הברית, צרפת, רוסיה, נורבגיה, ספרד וְסין. שישה דיסקים עִם שיריו המולחנים הופקו ובהם הלחנות וביצועים של יוני רכטר, אלי מגן, עודד זהבי, אביתר בנאי, מיכה שטרית ואחרים. הוא נשוי לעפרה ויחד זכו ל – 7 ילדים.

מירל תאלוס

מירל תאלוס

מירל תאלוס, יליד 1973, למד פילולוגיה ספרדית ורומנית באוניברסיטת בוקרשט (1992 – 1996), וכתב תזה על הרומנים הפוליטיים של מריו ורגאס יוסה. בשנת 1999 הוא סיים את לימודיו בפקולטה למדעי המדינה שבאוניברסיטה הלאומית למדעי המדינה ומנהל ציבורי. בשנים 2007 – 2016 הוא היה חבר פרלמנט, חבר ועדת התרבות האמנות והתקשורת של בית הנבחרים ודובר ועדת התקשורת. עם ספריו נמנים "מפלגות פוליטיות בתקופת מעבר" (2002), ומדריך לליברליות מדינית (2004). מירל תאלוס הוא חבר הנהלה ומרצה ב"מכון ללימודים ליברליים." הוא חבר הוועד המנהל של מחלקת התסריטים באיגוד הסופרים והקולנוענים. בשנת 2012 הוא פרסם שלוש נובלות קצרות במגזין "קונטה." כמו כן הוא פרסם סיפורים קצרים בכתבי עת ברומניה. בשנת 2018 הוא פרסם את הרומן "אספן העירום," ובשנת 2019 את הרומן "אי שם בטרנסילבניה." בשנת 2018 הוא פרסם את התסריטים לסרטים "הבית שמקרקעית האגם," ו"כוח התמימות." נכון לעכשיו הוא מפרסם טור בכתב העת לענייני תרבות, "קונטמפורנול."
מישל אקהרדט

מישל אקהרדט

מישל אקהרדט הוא פרופסור לספרות משווה ודוקטור לסמיוטיקה, משורר ומתרגם ספרות עברית: יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ', אהרון שבתאי, דוד פוגל\ רוני סומק, אמיר אור ועוד. הוא עורך את כתב העת «Levant – Cahiers de l'Espace Méditerranéen » שהוא יסד בתל אביב בשנת 1988 ופועל היום במונפלייה, ושליחותו היא קידום הדיאלוג לשלום בין שלושת הזרמים הדתיים של הים התיכון.
ספרי השירה שפרסם כוללים את:
L’arbre lumière, 2017 ; Exercices de lumière, Levant, 2015 ; L'instant le poème, Levant, 2009; Sa tête aux ciels, Levant, 2008 ; Un l'Autre, Levant, 2008; Beth, Levant, 1995 ; Au midi du retour, Euromedia, 1993 ; L’Ouverture de la bouche, Levant,1992
תרגומי השירה והפרוזה העברית שלו כוללים את: ללי ציפי מיכאלי: מזמור אישה, פאפא; אמיר אור: על הדרך; שמעון אדף: המונולוג של איקרוס, Caractères ; דליה רביקוביץ': ;Même pour des milliers d’aqnnées רוני סומק: הפסנתר הבוער, עם סלאח-אל חמדאני, בגדד ירושלים; מירון איזקסון: L’audace du jour; חגית גרוסמן: תשעה שירים לשמואל; יהודי עמיחי: שירי ירושלים, התחלה, סוף, התחלה, מות אבי, Histoires d'avant qu'il n'y ait plus d'après; דוד פוגל, חיי נישואין; נעים עריידי, החלום הארבעים ושניים; אהרון שבתאי, ההרצאה הראשונה, הפואמה הביתית; דוד אבידן, תשדורות מלוויין ריגול.
מירים אנסימוב

מירים אנסימוב

מרים אניסימוב נולדה בשנת 1943 במחנה פליטים בשווייץ, שם מצאו הוריה, שניהם מפולין, מחסה בנובמבר 1942. 

בשנת 1966 מרים אניסימוב הגיעה לפריז שם הפכה לשחקנית וזמרת. בשנת 1969 הפקידה בידיה הסופרת אלברטין סאראזין שירים שנכתבו בכלא. אניסימוב הקליטה אותם בחברת פולידור וזכתה בפרס מטעם אקדמיית שארל קרוס. בשנה הבאה היא הקליטה אלבום לטקסטים שכתב עבורה פטריק מודיאנו. 

מרים אניסימוס פרסמה את ספרה הראשון, Comment va Rachel? , בשנת 1973, ובעקבותיו אחד עשר ספרים נוספים, ביניהם La Soie et les Cendres, Jours nocturnes. ספרה הוד מעלתו המוות יצא לאור בשנת 1999, זכה בפרס ז'אן פרסטי בשנת 2000, תורגם לעברית על ידי דלית להב, ויצא לאור בהוצאת כינרת זמורה ביתן בשנת 2003. 

ספרה האחרון, Les Yeux bordés de reconnaissance, יצא לאור בשנת 2018 וזכה בפרס רולאן דה יובנל של האקדמיה הצרפתית. 

מרים אניסימוב חיברה גם כמה ביוגרפיות: של פרימו לוי (,תורגם לעברית ולחמש שפות נוספות ויצא לאור בארץ בהוצאת כנרת זמורה ביתן); רומן גארי ווסילי גרוסמן. השנה יצאה לאור ביוגרפיה שחיברה על דניאל ברנבוים. 

מרים אניסימוב גילתה, הוציאה לאור וחיברה הקדמה לכתב היד של אירן נמירובסקי, סוויטה צרפתית. 

אניסימוב היא גם עיתונאית הכותבת על מוזיקה, ותרמה למדורי ספרות של עיתונים רבים.

מירים נייגר

מירים נייגר

מרים נייגר-פליישמן היא משוררת, חוקרת ספרות ואמנית פלסטית. נולדה בצ'כוסלובקיה (כיום סלובקיה) בעיירה קומרנו בשנת 1948 לזוג הורים שורדי שואה מיהדות הונגריה ועלתה בזרועות הוריה לארץ בשנת 1949. גרה ויוצרת בירושלים. 

נייגר-פליישמן היא בוגרת המחלקה לאמנות ב"בצלאל" ,(1981) מוסמכת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים (2008) ב - 2015 זכתה לתואר דוקטור בספרות עברית מן האוניברסיטה העברית עבור מחקרה על שירת אביגדור המאירי. 

פרסמה ארבעה ספרי שירה: מילים במרחב חזותי, כרמל ירושלים, 1992; דימויים משוכפלים, הקיבוץ המאוחד, 1999; חומר בשטח הפקר, הקיבוץ המאוחד, (סדרת ריתמוס) 2007 וכן "שיר למרים", הקיבוץ המאוחד, 2018. קובץ עם מבחר משיריה ראה אור בהונגריה: "גלות" ( ,(Száműzetésאיסטר, בודפשט, 2002 (תרגום: ז'וּז'ה זָלָבָּה). קובץ משיריה באנגלית יצא לאור בבריטניה: Death of the King and Other Poems  בהוצאת Shoestring-Press, נוטינגהם, 2017 (תרגום: אנטוני רודולף). הקובץ האנגלי כולו תורגם גם לרומנית ופורסם כספר בהוצאת Editura StudIS Iasi 2017 (בידי וביוזמת ויקטור שטיר) 

נייגר-פליישמן פרסמה בכתבי עת לספרות ובעיתונות בארץ ובחו"ל: בין השאר "עכשיו", "הליקון", "עלי שיח", "דימוי", "כרמל" , "מאזניים",  "הארץ", "ננופואטיקה" ועוד. תרגומי שירה מפרי עטה הופיעו במספר כתבי עת: חדרים, שבו-כרמל, ועוד. זכתה בפרסים ספרותיים בעילום שם: פרס הרשון (1988) האוניברסיטה העברית; פרס הקרן לספרות יפה (עירית ירושלים, 1991; ופרס אקו"ם (2003)  

יצירותיה בתחום האמנות הפלסטית הוצגו בתערוכות רבות במוזיאונים וגלריות בארץ ובחו"ל

מנחם מ' פאלק

מנחם מ' פאלק

מנחם מ' פאלק, משורר, מתרגם, סופר נולד בעיר ביסטריצה שברומניה בשנת 1951. עלה ארצה בשנת 1964 ומתגורר במבשרת ירושלים. אב לשני בנים וסבא לשלושה.
מנחם כיהן 3 קדנציות כסגן יו"ר אגודת הסופרים ומשמש כיו"ר סניף ירושלים של האגודה.
חבר האיגוד לעיתונות תקופתית (איגוד העורכים). פרסם מעל 55 ספרים: מתוכם מעל 20 ספרי שירה, פרוזה, ילדים ואחרים; תרגם מעל 15 ספרי שירה מרומנית לעברית ומעברית לרומנית (בהם דוד פוגל, דן פגיס, איתמר יעוז קסט, חמוטל בר יוסף, דיתי רונן ואביב עקרוני), ו-4 אנתולוגיות, וכ-10 ספרי שירה שלו ראו אור בשפות שונות.
ספרו "קולות מן החדר האחר" שראה אור בהוצאת עקד 2016, פורסם גם לרומניה בעיר הולדתו ביסטריצה, וזכה להשקה שם באוגוסט 2017.
באפריל 2018 ראה אור "קצב של מילים" מבחר משיריו, גם הוא בהוצאת עקד, 300 עמ', שאף חלק גדול ממנו ראה אור ברומניה, בוקרשט, 2018.
לאחרונה יוצא לאור בתרגומו אתולוגיה הכוללת 40 משוררים רומנים, מתורגמים לעברית.

בין הפרסים בהם זכה:
פרס "מולדת המשוררים" על שם פול צלאן, סוציאבה, רומניה, 2008;
יקיר אגודת הסופרים העברים, 2010;
פרס להצטיינות באומנות בינלאומית, סנטנדרה, הונגריה, 2010;
תואר הכבוד "שגריר רוחני של בוקובינה בישראל", 2014;
תואר דר' כבוד מטעם האקדמיה "סיטה דה רומא", 2014.
פרס לאומי לקידום יצירת המשורר ע"ש טודור ארגזי, 2019
מרלנה בראשטר

מרלנה בראשטר

מרלנה בראשטר (Marlena Braester)

משוררת – כותבת צרפתית - מתרגמת, בלשנית. ילידת יאסי, ברומניה,עלתה ארצה ב- 1980. דוקטורט בבלשנות באוניברסיטת פריז. תרגמה ספרים של עמוס עוז, בנימין פונדן, משוררים עכשוויים צרפתים וישראלים.
ספרה "לשכוח את מה שיקרה" זכה בפרס Ilarie Voronca ב-2001 ופורסם ב- 2009 בישראל בתרגום עברי של המחברת (הוצ' אבן חושן).
שירתה של מרלנה בראשטר תורגמה לשמונה שפות, כולל אנגלית, ערבית, ספרדית, קרואטית וכו'.
מרלנה בראשטר היא יו"ר "אגודת הסופרים הישראלים כותבי צרפתית" מאז שנת 2000, עורכת ראשית של "קונטינואום" (Continuum), כתב העת של האגודה. היא היתה חברת ההנהלה של ה"מרכז לחקר השירה הצרפתית בת-זמננו" באוניברסיטת חיפה, וחברת מערכת כתב העת שלו – Poésie et art.
באותה מסגרת הנחתה סדנת תרגום.
בין ספריה האחרונים:
* Rayonnant du noir, Ed. Transignum, Paris, 2016
* Géométrie sans je, Ed. La Margeride, 2016
* Le poème inverse, Ed. Al Manar, 2017.
* De violettes luisantes, Ed. Jacques Brémond, 2018.
ב 2003 ממשלת צרפת העניקה לה את עיטור
CHEVALIER dans l'ordre des Palmes Académiques.
מרסלה שולק

מרסלה שולק

מרסלה שולק היא מחברת סיפור החיים, "פה מלא גרעינים." קובץ השירים השלישי שלה City of Sky Papers עומד לצאת לאור אחרי Decency (2015), Immigrant (2010). היא שותפה לעריכת Family Resemblance: An Anthology and Exploration of 8 Hybrid Literary Genres, ותרגמה ארבעה קובצי שירה מצ'כית, צרפתית, ולאחרונה את הקובץ Twenty Girls to Envy Me. Selected Poems by Orit Gidali (2016) מאת אורית גידלי, שהיה מועמד לפרס פאן 2017 לתרגום שירה. היא חברה באגודת העורכים הארצית, ופרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן, שם היא מתאמת שירה בתכנית הכתיבה היוצרת לתואר שני על שם שיינדי רודוף. היא מארחת הסכת רדיו שבועי בערוץ TLV.1, "ישראל בתרגום", ועורכת את "אילנות ריוויו" כתב עת לספרות באנגלית.
מתי פרידמן

מתי פרידמן

מתי פרידמן, יליד טורונטו ומתגורר בירושלים, עיתונאי וכותב בעמוד הדעות של הניו יורק טיימס, חיבר שלושה ספרי עיון. ספרו: "דלעת: מוצב אחד בלבנון," הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2017 (באנגלית: Pumpkinflowers: A Soldier's Story) נבחר כספר ראוי לציון של הניו יורק טיימס ולאחד הספרים הטובים ביותר שיצאו באמזון בשנת 2016, וזכה לפרסים ולשבחים רבים בביטאונים אחרים. הספר זכה ב-Vine Award הקנדי לספרות יהודית, ובפרס היהודי הקנדי לסיפור חיים, והיה מועמד ל-RBC Taylor Prize, Hillary Westin Writer's Trust Prize Prize. באוקטובר 2017 זכה הספר דלעת בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.
ספרו הראשון, "תעלומת הכתר – המצוד אחרי כתב היד העתיק ביותר של התנ"ך, דביר, 2012 (באנגלית: (The Aleppo Code, זכה בפרסים רבים: בשנת 2014 בפרס Sami Rohr , במדליית Sophie Brody של איחוד הספריות האמריקאי, בפרס הספרות היהודית בקנדה, ואחרים, ותורגם לשבע שפות.
ספרו Spies of No Country, סיפורם של ראשוני סוכני המודיעין של מדינת ישראל בשנת 1948, זכה בפרס נתן, 2018, ובפרס היהודי הקנדי.
מתי פרידמן הוא כתב עיתונות שביקר במסגרת עבודתו בלבנון, מרוקו, רוסיה, הרי קווקז, וושינגטון. כתבות שלו הופיעו בוול סטריט ז'ורנל, בוושינגטון פוסט, במגזין טבלט ואחרים
נגה אלבלך

נגה אלבלך

נגה אלבלך, ילידת 1971, היא סופרת ועורכת ישראלית, כלת פרס ברנר 2018 על ספרה "האיש הזקן – פרידה". החל משנת 2019 היא מנכ"לית הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים.
פרסמה חמישה ספרי פרוזה למבוגרים ושני ספרי ילדים.
נועה שקרג’י

נועה שקרג’י

נועה שקרג’י (ילידת ירושלים, 1989), משוררת עורכת וחוקרת. ספר שיריה “חותמת חום” (הקיבוץ המאוחד) ראה אור בשנת 2017. זכתה במספר פרסים ביניהם פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם ופרס ע”ש גרשון שקד למחקר ספרות עברית. עורכת שותפה של ספר המאמרים מילת הכבוד של הרחוב – עיונים בשירת רוני סומק (גמא, 2019), אנתולוגיית שירי התפילה קרבת מקום (ידיעות ספרים, 2011), ואנתולוגיית השירה החברתית מחאת כפיים (מקום לשירה 2013). מעורכי כתב העת "ננופואטיקה". מייסדת שותפה (יחד עם ד"ר גלעד מאירי) של בית הספר לאמנויות המילה בירושלים.
נועם סמל

נועם סמל

בוגר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. עוד לפני שסיים את לימודיו באוניברסיטה הצטרף לתיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל) ואורי זוהר. מקץ שנתיים יצא לדרך עצמאית והקים את בידור לעם בע"מ. הפיק וייצג את: יוסי בנאי, ניסים אלוני, תיקי דיין, שייקה אופיר, מתי כספי, שלמה ארצי, רבקה מיכאלי ועוד. ב-1980 התמנה למנכ"ל תיאטרון חיפה. בשנותיו כמנכ"ל תיאטרון חיפה עלו ורצו ההפקות 'גטו', 'מר מאני', 'מחכים לגודו'. ייסד את פסטיבל תיאטרון הילדים השנתי בחיפה. בשנת 1988 התמנע כקונסול התרבות הרשמי של מדינת ישראל בארה"ב. ממקום מושבו בניו יורק ניצח על כל תפוצותיה של התרבות הישראלית בארצות הברית. במהלך שליחותו הציבורית פעל לעידוד כל הסוגות התרבותיות ובפרט זה התיאטרון, המחול והספרות.
החל מחזרתו לארץ בשנת 1992, ועד לשנת 2017, היה למנכ"ל תיאטרון הקאמרי, התיאטרון העירוני של תל אביב. הקים את מבנה הקאמרי החדש במשכן אומנויות הבמה. הקים את מכון המחזאות הישראלית על שם חנוך לוין, המייצג את כלל מחזאי ישראל. במסגרתו ייסד את פסטיבל ישראדרמה המייצא תיאטרון ישראלי לבמות וקהל בינלאומי. מכהן כמנהל אומנותי של פסטיבל יפו הבינלאומי של תיאטרון גשר. מנחה את תוכנית הרדיו והטלוויזיה 'שישיתרבות'. מכהן כיו"ר המכון למחזאות ישראלית וכיו"ר ועדת ההיגוי של פסטיבל כיסופים.
נורה גולד

נורה גולד

דוקטור נורה גולד היא סופרת עטורת פרסים. הרומן האחרון שפרסמה, "האיש המת" זכה לתשבחות בינלאומיות ולמענק תרגום מטעם מועצת האמנויות של קנדה, ויצא לאור בעברית. "שדות גלות," הרומן הראשון על פעילות אנטי-ישראלית בקמפוסים, זכה בפרס הספרותי של יהדות קנדה בשנת 2015, וספרה Marrow and Other Stories, זכה באותו פרס בשנת 1999, ובתשבחות של אליס מונרו.
גולד היא גם מיסדת ועורכת ראשית של המגזין הספרותי המקוון JewishFiction.net’, שפרסם כ-400 יצירות (שנכתבו במקור ב-16 לשונות), וקוראיו מתגוררים ב-140 מדינות.
בשנת 2000, גולד שהיתה קודם לכן מרצה, הפכה ל”מלומדת חברה" במרכז ללימודי נשים באוניברסיטת OISE שבטורונטו, ובשנים 2012 – 2018 היא היתה גם סופרת אורחת שם. שם היא יצרה את סדרת Wonderful Women Writers Reading המפורסמת שהיא ממשיכה לנהל בספריה הציבורית של טורונטו.
סעיד סייג

סעיד סייג

סעיד סייג יליד מרוקו הוא סופר, משורר, קליגרף, היסטוריון וחוקר ערבית. בין פרסומיו: צרפת וגבול מרוקו-אלג'יר, הוצאת CNRS; היהודי האחר, הוצאת Ibis; ולמים תחזרו, הוצאת L'Amourier; שם או אור (פרס ג'וזף דלטייל לשירה); שמות הגלות, תרגום שירי מחמוד דרוויש; תערוכות קליגרפיה בצרפת ומחוצה לה: גלריה W3, קוסמוגוני, לונדון, 2013.

עמיחי חסון

עמיחי חסון

עמיחי חסון (יליד רמת גן, 1987) הוא משורר, במאי קולנוע, תסריטאי ומנהל אמנותי.
בוגר ישיבת עתניאל, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל ומכון מנדל למנהיגות בירושלים. עיתונאי לשעבר, מעורכי כתב העת לשירה "משיב הרוח" ומשדר ברדיו "כאן תרבות".
ספר שיריו הראשון "מדבר עם הבית" (הוצאת אבן חושן, 2015) זיכה אותו בפרס שרת התרבות. על ספר שיריו השני "בלי מה" (סדרת "כבר" לשירה, הוצאת מוסד ביאליק 2018) קיבל את "פרס רעיית נשיא המדינה לשירה עברית" לשנת תשע"ח.
כתב וביים למספר סדרות טלוויזיה ובשנת 2018 ביים את "ישורון: 6 פרקי אבות" , סרט תיעודי על המשורר אבות ישורון במסגרת מיזם "העברים".
צביקה ניר

צביקה ניר

צביקה ניר הוא סופר ומשורר ישראלי, עורך דין ופוליטיקאי לשעבר, המכהן החל מדצמבר 1915 כיו"ר אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל.
הוא נולד בקלוז' שברומניה בשנת 1945 ועלה לישראל בשנת 1948. אביו, שמואל, גויס בכוח לצבא הונגריה במלחמת העולם השנייה ושהה כאסיר במחנה עבודת כפייה. אמו, חנה, שרדה את אושוויץ. שני הוריו איבדו בשואה בני משפחה רבים.
אחיו הצעיר, האחד, עמוס, נהרג בקרב במלחמת יום כיפורים (1973). הוריהם האבלים מתו זמן קצר אחר כך.
ניר למד משפטים באוניברסיטת תל אביב והוא עורך דין משנת 1974. בשנת 2005 הוא סיים לימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב.
לפני בחירות שנת 1992 ניר הצטרף למפלגת העבודה, ואף שלא נבחר לכנסת, הוא כיהן בה במאי 1996 אחרי רצח ראש ממשלה יצחק רבין.
ניר כיהן שלושים שנה כחבר מועצת העיר רמת גן (עד 2013), לרבות כהונה אחת כמחזיק תיק התרבות.
ספרו הראשון של ניר שיצא לאור היה ספר שירי ילדים שהוקדש לשלוש בנותיו. הרומן הראשון מפרי עטו "היד שהוציאה אותי להורג" יצא לאור בשנת 2012, ואחריו "זמן הלב" (2013) ו"אמת" (2016). בשנת 2017 הוא הוציא לאור את ספר השירה הראשון שלו "אוטהון" שהתקבל יפה בקרב המבקרים וקהל הקוראים. בשנת 2019 הוא פרסם את ספר השירה השני שלו "אלוהי התשוקות הבוערות."
ניר נשוי מאז 1973 לדליה, מורה בדימוס בבית ספר תיכון. יש להם שלוש בנות, ושישה נכדים.
דניאל קלוגר

דניאל קלוגר

דניאל קלוגר, יליד 1951, סופר ישראלי

תואר ראשון בפיזיקה, אוניברסיטת סימפרופול (1972)

סיפורו הראשון פורסם בשנת 1979, וספרו הראשון, רומן היסטורי, השמש האכזרית, יצא לאור בשנת 1989. בשנת 1985 הוענק לו "פרס סיפור המדע הבדיוני הקצר הטוב היותר" מטעם כתב העת Vokrug Sveta. 

בשנת 1994 הוא עלה לישראל, והוא עובד כעיתונאי. 

עד היום פרסם דניאל קלוגר 15 ספרים ברוסיה ובישראל, לרבות מחקר על ההיסטוריה של ספר המתח הקלאסי מאת קונן דויל, כלבם של בני בסקרוויל (מוסקבה, 2005); רומן הפנטזיה הראשון בספרות העולמית המבוסס על המיתולוגיה היהודית, "מילניום בהשאלה,"  (נכתב בשיתוף אלכסנדר ריבלקה; מוסקבה, 2001); ועוד רומנים וסיפורים קצרים, פנטסטיים ובלשיים, מבוססים על ההיסטוריה היהודית והישראלית. 

דניאל קלוגר חיבר גם מאמרים רבים על ספרות ועל סיפורי פנטזיה ומתח ישראליים מודרניים. מאמריו פורסמו בכתבי עת ישראליים ורוסיים. 

ספריו של קלוגר היו מועמדים לפרסים רבים. ספרו האחרון, "הרפסודיה העשרים של ליסט" (נכתב עם ויטאלי בבנקו, בשם העט המשולב, ויטאלי דנילין) היה מועמד לפרס "רב המכר הלאומי" הרוסי. 

רומן כצמן

רומן כצמן

רומן כצמן נולד באוקראינה ב-1969, עלה לישראל ב-1990. מלמד במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן מ-2000, פרופסור מן המניין מ-2016. קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב-2000 מהמחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן עבור העבודה על דוסטויבסקי ועגנון. תחומי המחקר העיקריים כוללים ספרות עברית, ספרות רוסית, ספרות ישראלית בשפה הרוסית, ספרות יהודית-רוסית, תאוריה ספרותית ופואטיקה, אנתרופולוגיה ספרותית. ספריו הנבחרים: שחוק בשמיים: סמלי הצחוק ביצירתו של עגנון (2018), Nostalgia for a Foreign Land: Studies in Russian-Language Literature in Israel (2016), Literature, History, Choice: The Principle of Alternative History in Literature (2013), At the Other End of Gesture. Anthropological Poetics of Gesture in Modern Hebrew Literature (2008), Poetics of Becoming: Dynamic Processes of Mythopoesis in Modern and Postmodern Hebrew and Slavic Literature (2005)

רוני סומק

רוני סומק

רוני סומק נולד ב-1951 בבגדד, הועלה ארצה ב-1953. למד רישום במכון אבני וספרות ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל-אביב. היה מדריך חבורות רחוב ובשנים האחרונות מנחה סדנא לכתיבה יוצרת. פרסם 12 ספרי שירה, והאחרון שבהם עד כה הוא "נקמת הילד המגמגם - מבחר וחדשים". כמו כן פירסם שני ספרי ילדים ( "כפתור הצחוק" ו"הקוף שלוף והקוף בלוף" עם שירלי סומק).
שיריו תורגמו ל-43 שפות ופורסמו בספרים באנגלית ("האש נשארת באדום" ו"מחתרת החלב"), ערבית ("יסמין", "השירה היא נערת פושעים" ו"חלב אריות"), צרפתית ( "נולדנו בבגדד" , "עדות יופי" , "בגדד-ירושלים. בשולי האש" ,‬"נשיקת ‬השירה", ו"הפסנתר הבוער"), קאטלנית ("על נייר זכוכית" ו"אהבה פירטית"), אלבנית ("סימן הנגיסה" ו"כפתור הצחוק"), איטלקית ("הקטלוג האדום של המילה שקיעה" ו"הילד המגמגם"), מקדונית ("חיטה" ו"דרקוני האספלט"), יידיש ("אני עירקי – פיג'מה"), קרואטית ("שירים"), נפאלית ("בגדאד, פברואר 1991"), הולנדית ("בלוז הנשיקה השלישית" ו"פוטו רצח"), דנית ("מברשת השמש"), פורטוגזית ("גול ברגל שמאל" ו"מכתב לפרננדו פסואה"), גרמנית ("מסמרים"), ספרדית ("גן עדן לאורז") ("אני אוהב אותה ושישרף העולם") רוסית ("הנמר ונעל הזכוכית"), תורכית ("הבלדה על עמק האלכוהול") ובאנתולוגיות ובכתבי עת ברחבי העולם.
רחל קדיש

רחל קדיש

ספרה האחרון של רחל קדיש, The Weight of Ink, זכה ב: National Jewish Book Award; the Julia Ward Howe Fiction Prize; the Association of Jewish Libraries’ Fiction Award. יצירות מפרי עטה נקראו בתחנת הרדיו הציבורית והודפסו בכתבי עת מפורסמים ובאנתולוגיות. היא היתה סופרת אורחת באוניברסיטת סטנפורד, הגיעה לגמר תחרות Sami Rohr Prize, ועמיתת ספרות בדיונית של the National Endowment for the Arts and the Massachusetts Cultural Council. היא מתגוררת מחוץ לבוסטון ומלמדת כתיבה יוצרת באוניברסיטת Lesley. 

רפאל נוימן

רפאל נוימן

רפאל ניומן למד פילולוגיה קלסית באוניברסיטת טורונטו וספרות משווה באוניברסיטת פרינסטון, שם הוא סיים את לימודי הדוקטורט. הוא פרסם מאמרים על ספרות ועל תרבות בת זמננו בגרמניה, ניו זילנד, פולין, שוויץ וארצות הברית. הוא מחבר הספר: The Visible God: Staging the History of Money (UPA, 1999) ועורך Zweifache Eigenheit: Neuere jüdische Literatur in der Schweiz (Limmat Verlag, 2001); Contemporary Jewish Writing in Switzerland: An Anthology (UNP, 2002). שירים פרי עטו הופיעו בכתבי עת ובאוספים, לאחרונה ב: Live Long Enough (Paekakariki, 2017), ועל שני דיסקים We Are The NewMen (EyeMix, 2008); Everything Is Good (EyeMix, 2010). הוא מפרסם טור קבוע בכתב העת האינטרנטי https://www.3quarksdaily.com/. רפאל ניומן חי ועובד בציריך כמתרגם, מלווה מכורים בתהליכי השתקמות, ומנחה אירועים ספרותיים.
רפי וייכרט

רפי וייכרט

פרופסור רפי וייכרט הוא משורר, מתרגם, מבקר ועורך ראשי בהוצאת "קשב." וייכרט מכהן כראש התוכנית לכתיבה יוצרת במחלקה לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא פרסם למעלה מעשרים ספרי שירה ופרוזה שירית, ותריסר ספרי שירה פולנית בתרגומו. עם תרגומיו נמנים קבצים של ויסלבה שימבורסקה, תדיאוש רוזביץ' ואווה ליפסקה.
וייכרט זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה לשירה, בפרס יהודה עמיחי, ופעמיים בפרס שר/ת המדע והאמנויות, כמתרגם וכעורך. על תרגומיו מפולנית זכה ב"צלב הזהב" שהוענק לו על ידי נשיא פולין לך קצ'ינסקי.
שמואל רפאל

שמואל רפאל

שמואל רפאל-וִיוַונְטֶה הוא פרופסור מן המניין בתחום הספרות הספרדית-היהודית (לאדינו) ותרבותה, מחזאי ("גולגותא", 2003, "קרקירה", 2015), משורר ("מדריך למבקר בבירקנאו", 2015) ומתרגם (לאדינו-עברית-לאדינו); עוסק בחקר הלאדינו לתקופותיה על מגוון הסוגות הספרותיות שבה, הן בכתב והן בעל פה. חוקר את ההיבטים השונים שבהם משתקפת הלאדינו בימינו, וביחסיה של זו עם התרבות והחברה בישראל; חוקר ומתעד בתחום השואה של היהודים-הספרדים דוברי הלאדינו; מלמד במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן .מוביל את פיתוח תחום לימודי הלאדינו ועומד בראש המכון ע"ש סלטי לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן. משמש כיועץ בתחום הלאדינו לאקדמיה המלכותית ללשון הספרדית במדריד (RAE). חבר הוועד המנהל של "הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו". יועץ לגופים וארגוני תרבות ותוכן בישראל ומחוצה לה בתחום הלאדינו והעולם היהודי-הספרדי.
נשוי לד"ר רויטל רפאל-ויוונטה ואב לארבעה. בעל אזרחות ישראלית וספרדית. בנם של אסתר וחיים רפאל ז"ל, ניצולי שואה ילידי יוון שפעלו רבות להנצחת זכר קהילות היהודים שנספו בשואה.
תדיאוש סולבודז

תדיאוש סולבודז

תדיאוש סלובודז'נק (1955) 

תדיאוש סלובודניאק הוא מחזאי, מבקר תיאטרון, במאי ומפיק. מאז 2013 הוא מכהן כמנכ"ל ומנהל אמנותי של התיאטרון הדרמתי בוורשה. הוא מייסד ומנהל אומנותי של המפעל החינוכי "מעבדת הדרמה" – השותפה בפרויקט האירופי Fabulamundi Playwriting Europe. 

הוא למד תיאטרון באוניברסיטת קראקוב ובשנים 1878 – 1981 עבד כמבקר תיאטרון. בשנת 1981 הוצג לראשונה מחזה שחיבר לילדים, "סיפור סתיו," ובשנת 1982 ביים מחזה ראשון למבוגרים וקברט סטירי מפרי עטו. הוא עבד כמנהל אמנותי, במאי ומחזאי בתיאטראות בוורשה, קראקוב, לודז', פוזנן, גדנסק, קאליש וביאליסטוק. מחזותיו הופקו בבריטניה, בארצות הברית, קנדה, יפן, ספרד, גרמניה, ישראל, הונגריה, ברזיל, מקדוניה, הרפובליקה הצ'כית, סלובקיה, נורבגיה ואיטליה.

בשנת 1991 הוא יסד את תיאטרון וירשאלין. עם מחזותיו נמנים: הצאר ניקולאי (1985); החבר פקושייוויץ (1986); אפון מתגלגל (1990); הנביא איליה (1992); מרלין. סיפור שונה (1992); מלמבו (1992); חלום הפרעוש (2001); מותו של נביא (2011); סטלין הצעיר (2013); וויטק הדוב (2016); וסיפורו של יעקב (2017). 

סלובודניאק זכה בפרסים ובעיטורים רבים בפולין ומחוצה לה. מחזהו "הכיתה שלנו. היסטוריה ב-14 שיעורים," על אודות הטבח בידוובנה, הוא המחזה הפולני שהופק בחו"ל יותר מכל האחרים, לרבות בתיאטראות הבימה והקמרי בבימוי חנן שניר, והוכתר בשנת 2010 על ידי כנס התיאטרון האירופי כמחזה האירופי הטוב ביותר של העונה.

אליזבטה מיכייליצ'נקו

אליזבטה מיכייליצ'נקו

אליזבטה מיכייליצ'נקו (אליזבט נסיס) נולדה ברוסיה בשנת1962. סיימה את לימודיה בבית הספר לרפואה, ולאחר מכן התמחתה בפסיכיאטרייה. בו זמנית למדה ספרות באוניברסיטה לספרות על שם גורקי במוסקבה. לפני עלייתה לארץ יצאו לאור שני ספרים פרוזות (בשיתוף עם יורי נסיס) ושני אוספים של שירים. 


בשנת 1990 אליזבט ויורי נסיס עלו ארצה. עבדו בכלי תקשורת הדוברים בשפה הרוסית. 

מאז עד היום הם הוציאו עוד9 ספרי פרוזה (חלקם תורגמו לעברית ולאנגלית), 3 מחזות, וכמות סיפורים. הטקסטים החשובים ביותר מאוחדים ב"טטרלוגיה הירושלמית" ("בן האצולה הירושלמי", "א/י_רוס.עולים", "פ.ד.", "טליתא קומי, או הברית בין שברי הבקבוק"). אליזבטה יצאה לאור 10 אוספים של שירים.

 יורי נסיס

יורי נסיס

יורי נסיס נולד באוקראינה בשנת1953. בעל תואר Ph. D (רדיוביולוגיה). בתחילת ה"פרסטרויקה" החל לכתוב ולפרסם פרוזה, לעבוד בכלי תקשורת שונים ולמד תסריטאות באוניברסיטה לקולנוע במוסקווה. לפני עלייתה לארץ יצאו לאור שני ספרים פרוזות (בשיתוף עם אליזבטה מיכייליצ'נקו).

בשנת 1990 יורי נסיס עלה ארצה. עבד בכלי תקשורת הדוברים בשפה הרוסית. מאז עד היום הם הוציאו עוד9 ספרי פרוזה (חלקם תורגמו לעברית ולאנגלית), 3 מחזות, וכמות סיפורים. הטקסטים החשובים ביותר מאוחדים ב"טטרלוגיה הירושלמית" ("בן האצולה הירושלמי", "א/י_רוס.עולים", "פ.ד.", "טליתא קומי, או הברית בין שברי הבקבוק").

גלי-דנה זינגר

גלי-דנה זינגר

נולדה בסנקט-פטרבורג (רוסיה), שם למדה במכון לתיאטרון, מוסיקה וקולנוע. עלתה ארצה בשנת 1988 , ומאז מתגוררת בירושלים. משוררת, מתרגמת, עורכת כתב-עת ספרותי מקוון דו-לשוני (עברית ורוסית) "נקודתיים", יחד עם נקודא זינגר.
פרסמה שמונה ספרי שירה במקור וחמישה ספרי תרגומים משירה עברית ואנגלית ברוסית. מאז שנת 1996 התחילה לפרסם שירי מקור בעברית ועד כה פרסמה ארבעה ספרי שירה: "לחשוב: נהר" (2000, הקיבוץ המאוחד), "שירים עיוורים" (2002, הקיבוץ המאוחד ), "צורף מקרים" (2006, אבן חושן), "שקופים למחצה" (2016, אבן חושן), וכן ספר תרגומים של שירי סביילי גרינברג "בדו-עיר" (2014, אבן חושן). זכתה בפרס שר הקליטה לכותבים בשפות זרות לשנת 1996, פרס טבע "שירת 2000" למשוררים עבריים בפסטיבל מטולה לשנת 2000, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2004. השתתפה בפסטיבלים לשירה ישראלית במטולה ובירושלים, בפסטיבלים בינלאומיים בירושלים, מוסקבה, ריגה (לטביה), יפו, ומג'אר, וכן בשלושה כנסי הסופרים היהודיים "כיסופים" בירושלים. פעילה גם בתחום האמנות החזותית והמולטי-מדיאלית.
דניס סובולב

דניס סובולב

חוקר ספרות וסופר, ראש החוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. בין תחומי מחקרו: תיאוריות ספרות ותרבות, גישות פילוסופיות לספרות, שירה ויקטוריאנית וספרות מודרניסטית, ספרויות יהודיות, שירה דתית, אלגוריה, מדע בדיוני ורב-תרבותיות.
סובולב חיבר שבעה ספרים, שירים, סיפורים קצרים ומסות, וכן מעל שישים מאמרים בחקר הספרות והתרבות.
הרומן הראשון של סובולב, ירושלים (2005, ברוסית), היה מועמד לפרס "הבוקר הרוסי" – הפרס החשוב ביותר בפרוזה הרוסית – וקיבל פרס בוקר משנה. ספרו הבא Res Judaica (2007) מנתח “מפגשים” תרבותיים בין התרבות היהודית לתרבויות הנוצריות. באותם נושאים דן גם ספרו הפופולארי יותר יהודים ואירופה(2008) .
ספרו התיאורטי העיקרי (2010), The Concepts Used to Analyze ‘Culture’: A Critique of Twentieth-Century Ways of Thinking, מוקדש לניתוח ביקורתי של תובנות היסוד במחקר תרבות: ביקורת הספרות, סמיוטיקה, ההיסטוריוגרפיה התיאורטית, האנתרופולוגיה, סוציולוגיה, ביקורת אידיאולוגית ולימודי התרבות. ספרו הבא (2011), The Split World of Gerard Manley Hopkins: An Essay in Semiotic Phenomenology, מנתח את השירה ואת כתביו האחרים של ג'רארד מאנלי הופקינס – המודרניסט הראשון בספרויות אירופה.
לפני כשנתיים יצא לאור רומנו אגדות הר הכרמל: ארבע עשרה אגדות על אהבה וזמן (ברוסית אף הוא) והועמד לפרס "רב-המכר הלאומי".
נקודא זינגר

נקודא זינגר

נולד בנובוסיבירסק (רוסיה) שנת 1960. למד במכון לתיאטרון, מוסיקה וקולנוע בסנקט פטרבורג (לנינגרד) ועבד כמעצב במה. בשנת 1988 עלה ארצה והתיישב בירושלים. הוא כותב פרוזה הן בעברית והן ברוסית. מחברם של שלושה רומנים: "כרטיסים בקופה" (ברוסית: 2002, בעברית: חבר לעט, 2016), "טיוטות ירושלים" (2013) ו"דודאים" (2017), וכן סיפורים, מסות ומאמרים רבים בשתי השפות. מתרגם ספרות עברית ואנגלית לרוסית (דוד שחר, דוד גרוסמן, צרויה שלו, דניס סילק, לואיס קרול ורבים אחרים), ופרוזה רוסית לעברית. יחד עם גלי-דנה זינגר עורך את כתב העת הספרותי המקוון " נקודתיים". כאמן חזותי, השתתף ביותר מ-60 תערוכות אמנות ופרויקטים מולטימדיאליים במדינות שונות. יצירותיו נמצאות באוספים פרטיים בכל רחבי העולם.
עצמון יניב

עצמון יניב

עצמון יניב נולד בראשון לציון ובה גדל. במקצועו הוא עורך דין, בורר, ומגשר. שירת כקצין בחיל שריון בסדיר ובמילואים, לחם במלחמת יום הכיפורים בגזרת התעלה, כמפקד מחלקת טנקים, בקרב על מתחם חמוטל. הטנק שלו ספג פגיעה ישירה, שניים מאנשי צוות הטנק שלו נהרגו, והוא ואיש צוות נוסף נפצעו. השתחרר משירות המילואים בצה"ל בדרגת רב-סרן. למד משפטים באוניברסיטה העברית, הוסמך כחבר לשכת עורכי הדין ב-1978 ומאז הוא בעל משרד פרטי לעריכת דין בתחום האזרחי. הוסמך כמגשר ב-2001. סיים תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן ב-2003. החל לכתוב שירים בגיל צעיר. ספר שיריו הראשון ראה אור ב-2001, ומאז יצאו לאור עוד שלושה ספרי שירה שלו. בנוסף לכך, ערך עם בת דודתו, אורה עשהאל, שני ספרים, אחד מהם רומן של סבתא רבתא שלו נחמה פוחצ'בסקי, והשני ספר שירים של סבו עשהאל פוחצ'בסקי. חבר באגודת הסופרים ובאיגוד סופרים כללי. שיריו פורסמו בכמה וכמה אנתולוגיות וכתבי עת. יניב אוסף אומנות זה שנים רבות, וב-2015 החל לצייר בעצמו. בפרק זמן של שנה צייר כ-400 ציורי שמן. נכון ליוני 2016 עבודות שלו הוצגו בתערוכת יחיד אחת ובארבע תערוכות קבוצתיות. צילומים של ציוריו מופיעים על כריכת ספר שיריו החדש של יחיאל חזק ועל כריכת גיליונו הראשון של כתב העת "בין סגול ובין תכלת". חבר בעמותה לאמנות חזותית ראשון לציון.
יניב הוא נינם של בני העלייה הראשונה, נחמה פוחצ'בסקי ויחיאל מיכל פוחצ'בסקי, ונינו של שמואל נתן וילסון, ממקימי תל אביב. מילא תפקידים ציבוריים רבים, החל מהיותו נער ועד היום. מתגורר בכרמי יוסף.